שנה שלמה עבדה העובדת הזרה אצל הקשישה ואף נשלחה לנקות את הבתים של בתה ונכדתה. במענה לתביעה הקשישה טענה כי הייתה בטוחה שחברת הסיעוד היא המעסיקה הבלעדית שלה, אך טענתה נדחתה.
לפני שמעסיקים עובד זר כדאי לוודא מהם תנאי ההעסקה: בית הדין לעבודה בירושלים חייב באחרונה קשישה סיעודית לשלם לעובדת זרה כ-52 אלף שקל לאחר שהסתבר כי במשך שנה שלמה היא לא שילמה לעובדת שכר וזכויות סוציאליות משום שהייתה בטוחה שחברת הסיעוד משלמת לה את הכל. השופטת שרה שדיאור האמינה שהייתה זו טעות כנה.
חברת "דנאל" העוסקת בין היתר בשירותי תיווך בין עובדי סיעוד זרים לבין המטופלים, תיווכה ב-2011 בין הקשישה לבין העובדת.
בינואר 2011 שלחה חברת הסיעוד "דנאל" עובדת זרה לעבוד אצל קשישה סיעודית. העובדת הועסקה אצל הקשישה 6 ימים בשבוע – 4 שעות מהיום היא עבדה אצלה ו-4 שעות נוספות היא נשלחה לנקות את בתיהן של בתה ונכדתה.
אף אחת מהן לא שילמה לה שכר עבור עבודתה מעבר לשכר זעום שקיבלה מ"דנאל" – 1,800 שקל בחודש, ככל הנראה לפי הסכם ההתקשרות בין הקשישה לבין חברת הסיעוד.
בינואר 2012 ולאחר שבקשותיה לקבלת תשלום עבור עבודתה נדחו, קצה נפשה של העובדת והיא נטשה את עבודתה, ומיהרה להגיש תביעה נגד הקשישה, בה טענה כי היא זכאית להפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות. בהקשר לפיצויי הפיטורים היא טענה כי יש לראות בהתפטרותה כפיטורים שכן נאלצה לעזוב עקב הרעה בתנאי העבודה.
הקשישה טענה מצדה כי היא כלל לא הייתה המעסיקה של התובעת אלא "דנאל", וכי היא לא ידעה שעליה להוסיף שכר על הכספים שהתובעת קיבלה מהחברה.
נהנתה משירותיה בפועל
אך השופטת שדיאור דחתה את טענותיה, והפנתה למספר מסמכים המציינים במפורש שהיא המעסיקה הישירה של העובדת, בהם היתר ההעסקה ממשרד הפנים והחוזה שלה עם "דנאל" שנכתב בהם במפורש שהיא המעסיקה.
"מסגרת העסקה זו של עובד זר באמצעות חברת כוח אדם ובמקביל ע"י מי שמקבל את העזרה בתחום הסיעוד, נידונה והוכרעה בפסיקה. בעניין זה נקבע כי מי שנהנה משירותיו של העובד הזר הוא המעסיק בפועל. לכל היותר ניתן לראות בדנאל ובנתבעת מעסיקים במשותף", הבהירה.
לפיכך נקבע כי הקשישה צריכה לשאת בהפרשי השכר עבור השעות שלא שולמו על ידי דנאל וכן בתשלום דמי חגים וימי חופשה.
עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענת התובעת כי יש לראות בהתפטרותה כפיטורים. השופטת הבהירה כי כדי להוכיח "התפטרות בדין פיטורים" עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה על העובד לקיים את דרישות הפסיקה והן: מכתב מסודר שבו מפורטות תלונותיו כלפי המעסיק ומתן אפשרות למעסיק לתקן את דרכיו.
במקרה הנוכחי, כתבה השופטת, "התובעת נטשה את מקום העבודה. נטישה זו, בפרט למי שזקוק לסיעוד, אינה מקימה את הזכות לפיצויי פיטורים".
כמו כן, השופטת דחתה את תביעת התובעת לפיצויי הלנת שכר משום שהתרשמה כי הטעות הייתה כנה ונבעה מחוסר הבנה.
בסופו של דבר נפסקו לעובדת 46,227 שקלים עבור הפרשי שכר וזכויות סוציאליות, בתוספת 5,500 שקל עבור שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת:עו"ד לענייני עבודה, דוד קפוסטין
- הנתבעת לא הייתה מיוצגת
עו"ד איריס אלמוג
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין