רוקח נפל כשיצא ממסעדה במהלך סיור בגרמניה – וזו תאונת עבודה

ביטוח לאומי סירב להכיר בכך, אולם שופט בית הדין לעבודה שוכנע כי מדובר בסיור מקצועי, ובארוחה שהיתה חלק בלתי נפרד ממנו. 

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל את תביעתו של רוקח עצמאי ובעליו של בית מרחקת בחיפה, והכיר בנפילה שאירעה לו במסעדה בחו"ל על רקע השתתפותו בסיור מקצועי, כתאונת עבודה.

השופט אסף הראל קבע כי המקרה "אירע תוך כדי משלח ידו של התובע ועקב משלח ידו, ומשכך מהווה תאונת עבודה". בנוסף להיותו הרוקח האחראי, התובע מעסיק בבית המרקחת מספר רוקחים שכירים, בהם בתו, וכן רעייתו המשמשת כמנהלת חשבונות.

המקרה אירע בשנת 2016 בעת שהתובע, יחד עם רעייתו, השתתף בסיור רוקחים שיזמה חברת "אלטמן", המייבאת ארצה מוצרים של חברה גרמנית בשם HEEL, המייצרת תכשירים הומאופתיים. הסיור לגרמניה נמשך 4 ימים ואלטמן מימנה אותו, למעט השתתפות עצמית ששילם התובע בסך 1,800 שקל, ותשלום עבור ביטוח בריאות ומטען.

במהלך הסיור, כאשר יצא ממסעדה בתום ארוחת ערב ביום שישי, התובע מעד ונפגע במרפק ובכתף. באותה ארוחה השתתף גם סמנכ"ל מכירות וסחר של אלטמן, אשר העיד לטובתו.

כשחזר ארצה ביקש התובע מהמוסד לביטוח לאומי להכיר במקרה כתאונת עבודה, אולם המוסד סירב. בעקבות זאת הגיש התובע את תביעתו לבית הדין.

המחלוקת התמקדה בשאלה האם יש לראות בסיור פעילות נלווית לעבודה, כלומר האם הסיור היווה חלק מעיסוקו של התובע כרוקח – כלומר האם יש זיקה בין הפעילות לבין משלח ידו של התובע, האם הפעילות תורמת ונחוצה לו. אם התשובה חיובית, עולה שאלה נוספת והיא האם הארוחה שהתקיימה באותו ערב היתה חלק אינטגרלי מהפעילות הנלווית המוכרת.

על שתי שאלות אלה יש להשיב בחיוב על מנת שתאונה כפי שקרתה לתובע תיחשב "תאונת עבודה".

כולם השתתפו

בניגוד לעמדת המוסד, שסירב להכיר בכך, השופט הראל שוכנע שהסיור היה קשור בעבודה, היות שהיה בעיקרו סיור מקצועי ולימודי – בפני חברי הקבוצה הוצגו מחקרים, מצגות, ונערכו היכרויות עם אנשים מהתחום – ואילו החלק התיירותי שבו היה זניח.

השופט הוסיף כי פעילותו העסקית של התובע כוללת שיווק ומכירה של תכשירים הומאופתיים, ביניהם של חברת אלטמן, וציין כי "פעילות זו מהווה חלק חשוב מפעילות העסק, שכן היא מאפשרת לתובע להציע ללקוחותיו מגוון של מוצרים, לרבות כאלה שאין בהם סכנה של התמכרות".

בנסיבות אלה, ולאחר ששמע את העדויות, השופט שוכנע כי הנסיעה לגרמניה אמנם נועדה לקדם את מטרותיה המחסריות של אלטמן, אולם גם את האינטרס של התובע במשלח ידו – שניהם היו מעוניינים להכיר ולקדם מוצר חדש (נרקוסן שמו), שהחברה החלה לייבא לישראל.

בתוך כך השופט הוסיף כי "עצם העובדה כי אלטמן מימנה את מרבית הנסיעה, או עצם העובדה כי לרוקחים הצטרפו גם בני ובנות זוגם, לא גורעת מהמסקנה כי מדובר היה בפעילות נלווית שהייתה קשורה קשר מקצועי הדוק למשלח ידו של התובע".

בהמשך פסק דינו השיב השופט בחיוב גם לשאלה השנייה, כשקבע כי הארוחה היתה חלק בלתי נפרד מהפעילות הנלווית של הסיור המקצועי, זאת לנוכח העובדה שהשתתפו בה כל חברי הקבוצה, ונציגי אלטמן נשאו בה דברים.

לכן נקבע כאמור כי האירוע שהתרחש בגרמניה יוכר כתאונת עבודה. המוסד ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין