בפסק הדין שניתן נגד חברת ״ציון בריגה ובניו״ קיבל בית המשפט את טענות הדיירים כי בבניין ליקויים חמורים. החברה חויבה בעלות תיקון הליקויים וב-680,000 שקל נוספים בגין עוגמת נפש.
השופטת חנה פלינר קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו בעלי דירות בבניין בנתניה נגד חברת ״ציון בריגה ובניו״ שבנתה אותו לפני יותר מעשור. היא קבעה שהחברה אחראית לליקויים שנמצאו בין היתר באריחי הקירות החיצוניים ובאיטום. החברה תישא בעלות תיקון הליקויים ותשלם לכל אחד מהדיירים 20,000 שקל על ״ירידת ערך פסיכולוגית״.
את התביעה הגישו 34 מתוך 50 בעלי הדירות בבניין שנמצא בשכונת ״עיר ימים״. התובעים סיפרו שלאחר שנכנסו לדירותיהם ב-2010 החלו להתגלות פגמים ברכוש המשותף. בין היתר נמצאו ליקויים בקירות החוץ של המבנה, רטיבות בחניון התת קרקעי, בקומת המחסנים וחדר המשאבות, בלובי הכניסה ועוד.
התובעים ציינו שב-2015 נפלה זכוכית מחוסמת מקומה 18 לקומת הקרקע של הבניין. בשנה שלאחר מכן נפל אריח חיפוי חיצוני של הבניין והתנפץ ברחבת הבריכה ורק בדרך נס לא נפגעו ילדים והורים ששהו שם באותו זמן. אירוע זה זעזע את הדיירים והוביל להגשת התביעה.
התובעים הוסיפו כי חזרו ודרשו מהנתבעת לתקן את הבעיות אך לשווא. הם הדגישו שהמצב פגע קשות באיכות חייהם ואף מנע מהם שימוש בבריכת השחייה של הבניין בחודשי הקיץ.
הנתבעת טענה מצידה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב והמניע העיקרי להגשתה הוא רצון להתעשר על חשבונה. לדבריה, אמנם נפל אריח מהחיפוי החיצוני של הבניין, והיא מתייחסת לכך בכובד ראש, אך התובעים נטלו בציניות אירוע זה, צירפו אליו עשרות ליקויים מינוריים והגישו תביעה מנופחת ומוגזמת.
לדבריה, הליקויים נובעים מתחזוקה לקויה של התובעים ולא מרשלנות שלה ובכל מקרה רוב הליקויים פעוטים. היא הוסיפה כי התובעים אחראים לכך שלא יכלו להשתמש בבריכה, בין היתר בכך שסירבו לאפשר לה לבצע תיקונים.
ירידת ערך פסיכולוגית
השופטת חנה פלינר מבית המשפט המחוזי בתל אביב מינתה מהנדס לבדיקת הליקויים בבניין. המומחה מצא שורה של ליקויים והעריך את עלות ביצוע התיקונים בסכום של 626,400 שקל.
השופטת אימצה את חוות דעתו במלואה וכתבה כי היא הייתה מקיפה ויסודית. עוד היא כתבה כי נקודת המוצא היא שהאחריות לתיקון הליקויים מוטלת על הנתבעת, אלא אם הוכח ההיפך. לדבריה, הנתבעת כשלה בכך ולא הוכיחה שהליקויים הם כתוצאה מתחזוקה לקויה של הדיירים. בנסיבות אלה עליה לשאת בעלות תיקונם.
מאחר שהנתבעת הכחישה את אחריותה קבעה השופטת שאין מקום לאפשר לה לבצע את התיקונים בעצמה, למעט בעניין האיטום. השופטת הסבירה כי בכל הנוגע לרטיבות בבניין עולה מחוות דעת המומחה כי בשלב זה לא ניתן להעריך את היקף התיקון שיידרש וביצוע על ידי קבלן חיצוני יצריך פיקוח הדוק מדי.
השופטת פסקה עוד כי יש לתת משקל לאופי חלק מהכשלים שהתגלו ובהם נפילת אריחים, שבירת זכוכית, סימני רטיבות בבניין שטרם אותר מקורם. כשלים אלה יכולים לדבריה להוביל ל״ירידת ערך פסיכולוגית״ ולהצמיח לבניין מוניטין לא טוב גם אם יתוקנו במלואם. בנסיבות אלה פסקה השופטת לטובת כל אחד מהתובעים 20,000 שקל על עגמת נפש.
בסך הכל חויבה הנתבעת ב-1,306,400 שקל ובהוצאות בסך 75,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד פז רימר ועו"ד בר משה
- ב״כ הנתבעת: עו"ד בנימין ברנר
עו״ד אילן גולדנברג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין