נפגעה כשאופנוען שדד אותה, תאונת דרכים?

אישה מבוגרת שהמתינה בתחנת אוטובוס נפגעה לאחר שאופנוען, שזהותו לא ידועה, חטף את תיקה וברח. לאחרונה השופט מנחם (מריו) קליין קיבל את התביעה שהגישה הנפגעת נגד הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

התאונה אירעה בנובמבר 2010 עת עמדה התובעת, אישה כבת 50, בקרבת תחנת אוטובוס, כשלפתע אופנוען שנסע לעברה גנב ממנה את התיק וברח. ניסיונות המשטרה לאתר את זהותו לא צלחו ולפני כשנתיים הגישה התובעת, שנפגעה בגב, תביעה כנגד קרנית – הקרן שאחראית לפצות נפגעי תאונת דרכים בין היתר במקרים של תאונות "פגע וברח", כאשר זהות הפוגע לא ידועה.

המחלוקת העיקרית בתיק נסובה סביב השאלה האם המקרה הנוכחי מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כפי שטענה התובעת.

השאלה התעוררה נוכח העובדה שהחוק קובע כי כשהתאונה נגרמה כתוצאה ממעשה מכוון (למשל במטרה להרוג את הנפגע), לא מדובר בתאונת דרכים, שכן במקרה זה כלי הרכב אינו משמש ככלי תחבורה אלא ככלי נשק.

לאורך 6 שנים ניסו הצדדים להגיע להסדר מוסכם אך הנסיונות כשלו כך ששמיעת העדויות והראיות בתיק החלה שנים אחרי הגשת התביעה.

באותה תקופה נדרשה התובעת לעמוד בחקירה צולבת  ומתישה באשר לפרטי המקרה ולמטרותיו של האופנוען הפוגע. לאחר שמיעת העדות "קרנית" הפנתה לסתירות שנמצאו בין גרסת התובעת על דוכן העדים לבין עדותה במשטרה, מיד לאחר המקרה. כך למשל, במשטרה התובעת לא הזכירה דבר בנוגע לאובדן הכרה ואילו בעדותה בבית המשפט טענה כי איבדה את ההכרה מיד לאחר התאונה (טענה שגם סתרה את הדו"ח הרפואי שלה).  

לגופם של דברים טענה "קרנית" כי  בכל מקרה לא מדובר בתאונת דרכים משום שהאופנוע שימש ככלי לביצוע עבירה פלילית במתכוון (שוד) ולא לשימוש תחבורתי ולכן החוק לא חל המקרה. בנוסף, נטען כי כוונת האופנוען הייתה לפגוע בתובעת או ברכושה והחוק אינו רואה במצב כזה תאונת דרכים.

לא מתנקש מקצועי

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיות קבע השופט מנחם (מריו) קליין כי הדין עם התובעת.

השופט סבר כי אין בסתירות קטנות בעדותה על אירוע שהתרחש לפני שנים רבות כדי לפגוע בזכאותה לפיצוי על נזקיה. "התובעת שכנעה אותי, ועדותה הייתה אמינה בעיניי" כתב השופט. "גם אם הייתי משתכנע כי קיימת סתירה כזו או אחרת בין הגרסאות שניתנו... יש לקחת בחשבון את המימד הרגשי שגורם אירוע מסוג זה, בטח במישהי בגילה של התובעת".

השופט קליין דחה את טענת קרנית כאילו התאונה לא נגרמה בשל סיכון תחבורתי, וקבע כי גם אם האופנוען התכוון לשדוד את התובעת (או כל קורבן אחר) והפגיעה בתובעת הייתה "תוצר לוואי" של כוונתו, עדיין הפגיעה הייתה חלק מ"סיכון תחבורתי" כלשון החוק.

השופט הדגיש כי טענת קרנית יכולה הייתה להתקבל אילו רוכב האופנוע היה מתנקש מקצועי שנשלח לחסל את התובעת בדריסה אלא שהיא לא הוכיחה שזו הייתה כוונתו. השופט קבע לפיכך כי נזקיה של התובעת נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

מכאן פנה השופט לבחון את שאלת הנזק,  וקיבל את חוות דעתו של מומחה מטעם התובעת, שהעמיד את הנכות הרפואית והתפקודית שלה על 2.5%. בהתבסס על כך השופט פסק לתובעת 55,000 שקל על הפסדי שכר, פגיעה בכושר ההשתכרות, כאב וסבל. קרנית חויבה גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,360 שקלים.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין