פסק דין מרתק של בית המשפט העליון בנוגע לפרשנות המונח "שימוש ברכב". במקרה זה, האחריות הוטלה על הרכב הפוגע כיוון שהתובע הספיק לצעוד שני צעדים, ולמעשה הפך ל"הולך רגל".
שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר דחתה ערעור שהגיש בעל רכב שפגע בהולך רגל בתאונה שנסיבותיה עוררה מחלוקת משפטית מעניינת.
המחלוקת בין הצדדים היתה האם יש לראות את הנפגע – "התובע" בהליך הקודם – כמשתמש באוטובוס בעת התרחשות התאונה – שאז תוטל האחריות לתאו על מבטחת האוטובוס, או שמא התובע נפגע מהרכב החולף בהיותו הולך רגל – שאז תוטל האחריות על מבטחת רכב זה.
התאונה התרחשה כאשר התובע נסע באוטובוס. בשלב מסוים האוטובוס עצר ברמזור אדום. התובע ביקש מהנהג לרדת כיוון ששכח משהו בתחנת האוטובוס אלא שהנהג סירב והתובע החל להיאבק בו. תוך כדי כך התובע פתח את הדלת, ירד במדרגות והחל לרוץ. 0.65 שניות לאחר מכן הוא נפגע מרכב חולף.
בעקבות זאת, התובע ומשפחתו הגישו תביעה נגד מספר גורמים: נהג הרכב החולף וחברת הביטוח שלו, וכן נגד נהג האוטובוס ומבטחת האוטובוס.
לפני כחמישה חודשים בית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי הנהג וחברת הביטוח שלו (מגדל) אחראים לפיצוי התובע בגין פגיעתו בתאונת דרכים.
בית המשפט המחוזי קבע כי מהרגע שהתובע ירד מהאוטובוס וניתק ממנו מגע ועד שנפגע מהרכב החולף הוא הספיק לצעוד כ-2.2 מטרים. בנסיבות אלו, נקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי בין השימוש שעשה התובע באוטובוס לבין פגיעתו בתאונה. בית המשפט קבע כי התובע נפגע מהרכב החולף בהיותו הולך רגל, ולא כתוצאה ישירה של ירידתו מהאוטובוס.
בבקשת רשות ערעור שהגישו הנהג וחברת מגדל, הם טענו שיש לראות בתובע כמי שהשתמש באוטובוס בזמן התאונה ולא כ"הולך רגל", ולהטיל את האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים על המשיבים – נהג האוטובוס וחברת הביטוח "איילון".
התובע נמנע מנקיטת עמדה לנוכח העובדה שזה לא משנה לו מי ישלם לו את הפיצויים - חברת ביטוח זו או אחרת.
השימוש באוטובוס הסתיים
לפני שהכריעה לגופו של עניין השופטת וילנר סקרה את התמורות שעברו המונחים "תאונת דרכים" ו-"שימוש" ברכב, כולל שינויי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וגישת בתי המשפט לנושא. השופטת הסבירה כי בעבר הייתה מגמה של פרשנות מרחיבה של המונח "שימוש", כך שגם נפגעים שנפצעו מחוץ לרכב זכו בפיצוי בנסיבות מסוימות. ואולם, בשנים האחרונות השתרשה מגמה פרשנית חדשה ומצומצמת יותר.
"מגמה זו לא פסחה גם על נוסעים באוטובוס. כך, לא הוכרו כמשתמשים במיניבוס נפגעים ששהו בעת התאונה מחוץ למיניבוס חונה בעודם ממתינים להיכנס אליו, ובזמן זה נפגעו מרכב שהתדרדר לעברם", כתבה.
בהתאם לכך, השופטת סברה כי לנוכח הגישה העדכנית התובע אינו יכול להיחשב כמי שהשתמש באוטובוס. "משקבע בית המשפט המחוזי כי התובע סיים את הירידה מהאוטובוס, התייצב, החל לצעוד ואז, ורק אז, נפגע מהרכב החולף, מתחייבת המסקנה כי השימוש שעשה התובע באוטובוס הסתיים טרם התרחשות התאונה. לפיכך, אין להטיל אחריות לתאונה על המשיבים", כתבה.
לפיכך הערעור נדחה. נקבע כי יש לראות בתובע כהולך רגל שנפגע בתאונה מהרכב החולף, ובהתאם לכך נהג הרכב וחברת הביטוח מגדל אחראים לתאונה וחבים בפיצויו בגין נזקיו.
האחרונים חויבו לשלם לנהג האוטובוס וחברת הביטוח איילון 5,000 שקל בגין הוצאות משפט.
- ב"כ המבקשים: עו"ד נזיקין שגיא שיפמן
- ב"כ המשיבים: עו"ד אמיר סילש
עו"ד אסף ורשה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין