נכד טען שהוא דייר מוגן: "ישנתי עם סבא באותה מיטה"

לאחר מות סבו ביקש הנכד להישאר בדירה הזעירה בירושלים. להוכחת טענתו שהתגורר עמו הציג תמונה שלהם ישנים יחד, אך השופטת לא השתכנעה והורתה על פינויו

בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה בקשת גבר להכיר בו כדייר מוגן ממשיך אחרי סבו המנוח, בדירת שני חדרים ברחוב מלכי ישראל. השופטת הבכירה דורית פיינשטיין התקשתה להאמין שהשניים אכן גרו יחד בדירה הזעירה. את התמונה שהציג הנכד להוכחת טיעוניו, בה נצפה לן עם סבו במיטה, כינתה "מגמתית".

מדובר בדירה קטנה ביותר, אשר יחידת השירותים שלה ממוקמת בחוץ. המקלחת נמצאת מעל השירותים, כך שבזמן רחצה חייבים לשבת על האסלה. התובעת, עמותה רשומה, היא בעלת הנכס, בעוד הנתבע הוא נכדו של הדייר המוגן, שנפטר ביולי 2023. לגרסתו גר עם סבו המנוח החל מיוני 2020 – הרבה מעבר לששת החודשים שמצריך החוק – והדירה שימשה כמרכז חייו.

להוכחת טענותיו הציג הנכד, בין היתר, תמונה בה נראים הוא וסבו ישנים יחד במיטה זוגית. בנוסף זימן לעדות מכר, שסיפר במסגרת תצהיר כי ביקר פעמים רבות בדירה "והנתבע תמיד היה שם". הנכד טען שבנסיבות המתוארות הפך להיות דייר מוגן בדירה אחרי סבו, ועל כן אין לפנותו.

מנגד טענה העמותה שלא התמלאו כלל התנאים להכרה בנכד כדייר מוגן, ביניהם שלא הייתה לו דירה אחרת מלבד הנכס נשוא ההליך. נטען, בהקשר הזה, שהנתבע יכול היה לגור בבית הוריו או אצל דודתו, שם הכינו לו חדר מיוחד טרם פטירת סבו, על מנת שיוכל לשהות לידו. התובעת דרשה דמי שימוש ראויים בסך 4,000 שקל לחודש.  

המטפלת לא העידה

השופטת פיינשטיין אומנם דחתה את טענת העמותה בקשר לתנאי שעניינו היעדר דירה אחרת, אך קבעה מנגד שהנכד לא הוכיח את התקיימות התנאי האחר, שהינו מגורים למשך חצי שנה לצד סבו המנוח טרם מותו.

"ממכלול העדויות עולה כי הסב, בהיותו אדם קשיש ואלמן, היה רוב הזמן לבד בדירה", התרשמה השופטת. היא לא נתנה משקל משמעותי לעדות המכר, שעה שהודה בחקירתו הנגדית כי ביקר בדירה אך ורק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, ומכאן שמדובר בידיעה חלקית בלבד אשר אינה מוכיחה כי הנתבע אכן התגורר בדירה.

היא התרשמה כי התמונה שהציג האחרון ישן עם סבו במיטה "מגמתית ונועדה לשכנע כי שניהם הסתדרו יחדיו בשטח מאוד מצומצם". ואולם עיקר מחדלו נעוץ, לדבריה, בכך שלא זימן לעדות את המטפלת של סבו. הובהר שמדובר במי שעבדה בבית המנוח למשך שנים, יומיים שלושה בשבוע, והייתה אמורה להכיר את הנתבע אם אכן התגורר דרך קבע בדירה.

"המטפלת הייתה אמורה לראות חפצים של אדם נוסף, יותר אוכל במקרר, כלי רחצה נוספים וסממנים אחרים לכך שהמנוח לא לבד מתגורר במקום. העובדה שהנתבע נמנע מלהזמין אותה לעדות, כעדה בלתי תלויה, נזקפת לחובתו", קבעה השופטת.

לפיכך, ומשלא הוכיח כי אכן התגורר בפועל עם סבו המנוח עובר למותו, נקבע כי הנתבע אינו דייר מוגן ועליו להתפנות מהדירה תוך חודשיים. דרישת העמותה לדמי שימוש חודשיים בסך 4,000 שקל נדחתה, והשופטת חייבה את הנכד לשלם לה רק "דמי שכירות מוגנת ראויים", המוערכים באלפי שקלים בודדים בשנה, בתוספת שכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.