הנכדה, עורכת דין, טענה שזכות המגורים הועברה אליה מאחר שגרה עם סבתה טרם מותה. אלא שסירובה להציג סרטונים ממצלמה שהותקנה בדירה ועדות המטפלת הסיעודית של הסבתא שכנעו את השופט שזו לא האמת
נכדתה של דיירת מוגנת בדירה בשכונת התקווה בתל-אביב עברה לגור בה עם בעלה והילדים לאחר פטירתה. שופט בית משפט השלום בתל-אביב עמית יריב קיבל לאחרונה את תביעת הפינוי שהגיש נגדם בעל הדירה וחייב אותם לשלם לו דמי שימוש של כ-27 אלף שקלים. בפסק הדין נקבע כי הנכדה לא הוכיחה שהתגוררה עם סבתה בחצי השנה האחרונה לחייה ומשכך אינה זכאית לגור בדירה. בנוסף נמתחה ביקורת חריפה על התנהלותה, שכללה ניסיון להטיל דופי במטפלת של סבתה ופנייה יזומה לעדת תביעה ברחוב, לכאורה בניסיון להרתיע אותה.
בתביעת הפינוי שהגיש בעל הדירה בתחילת השנה שעברה הוא טען כי לאחר שהסתיימו ימי האבל על פטירת הסבתא הוא ביקש מהמשפחה לפנות את הדירה אבל הנכדה סירבה להחזיר לו אותה ועברה להתגורר בה יחד עם בעלה וילדיה תוך פלישה והסגת גבול.
בעל הדירה עמד על כך שלנכדה אין זכות לגור בדירה משום שלא גרה בה עם סבתה ובנוסף לפינוי ביקש לחייב אותה ואת בעלה לשלם לו דמי שימוש עבור המגורים בדירה עד ליום הגשת התביעה.
הנכדה, עורכת דין במקצועה, טענה כי ב-2018 הנישואים שלה נקלעו למשבר והיא גם הרגישה שמשהו לא בסדר עם המטפלת של סבתה ולכן עברה להתגורר איתה. משכך, לטענתה, היא עומדת בתנאים לקבלת זכות הדיירות המוגנת.
חוסרים ראייתיים
אבל השופט עמית יריב דחה את טענותיה ואף מתח ביקורת חריפה על התנהלותה. הוא הפנה בין היתר לעדות המטפלת הסיעודית של הסבתא שלפיה הנכדה מעולם לא התגוררה בדירה ולא היו לה שם חפצים הכרחיים כמו מיטה, בגדים, כלי רחצה, מוצרי מזון וכדומה.
השופט ציין כי הנתבעת עשתה מאמצים רבים להטיל דופי במטפלת אלא שהתנהלות זו רק הדגישה את החסר בראיות טובות להוכחת המגורים בדירה.
עוד הוסיף השופט כי הנתבעת החתימה את המטפלת על תצהיר שלפיו היא ישנה בדירה פעמיים-שלוש בשבוע. המטפלת טענה שהייתה בטוחה שזה מסמך שקשור לפיצויי פיטורים אבל השופט קבע כי גם בהנחה שהתצהיר אמיתי הוא דווקא שולל את זכאות הנתבעת. זאת, משום שעולה ממנו כי 4 פעמים בשבוע גרה במקום אחר. מכאן, שלא גרה בדירה דרך קבע ואף הייתה לה דירה חלופית. בהקשר הזה הזכיר השופט כי אחד התנאים להעברת זכות דיירות מוגנת הוא היעדר מקום מגורים אחר.
בנוסף, התייחס השופט לחסרים ראייתיים שונים. המשמעותי שבהם הוא סירובה של הנתבעת להציג בהליך סרטוני מצלמה נסתרת שהותקנה בדירה. "מה קל היה יותר מאשר להציג את הסרטונים, ולהוכיח כי הנתבעת הגיעה לדירה מדי ערב ויצאה ממנה מדי בוקר?", תהה.
משכך, השופט קבע כי הנתבעת לא גרה בדירה טרם מות סבתה ולא נחשבת לדיירת ממשיכה. הנתבעת ובעלה חויבו לפנות את הדירה בתום חודשיים, לשלם לתובע דמי שימוש ראויים של כ-27,000 שקלים וכן שכר טרחת עורך דין של 35,000 שקלים והוצאות גבוהות יחסית של 15,000 שקלים.
יצוין כי השופט הורה להעביר את פסק הדין לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב מאחר שהתברר כי הנתבעת – עורכת דין כאמור – ניסתה לכאורה להרתיע עדת תביעה. "מדובר בהתנהלות חמורה ביותר", כתב.
עו"ד דליה בן נון עשהאל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין