הבן שנושל מהצוואה תבע: "לפי הדין הצרפתי זה אסור"

ישראלי-צרפתי ציווה את עזבונו לאשתו, בעוד שהמשפט הצרפתי מחייב להשאיר לילדים חלק מסוים. ביהמ"ש קיבל את עמדת האלמנה כי חל על הצוואה הדין הישראלי

צוואת צרפתי שנישל את בנו היחיד מנכסיו בישראל לטובת אשתו השנייה תקוים ככתבה וכלשונה - כך נקבע לאחרונה בפסק דין דרמטי של בית המשפט למשפחה בפתח תקווה. השופטת הילה מלר-שלו קיבלה את עמדת אלמנת המנוח, שגובתה בחוות-דעת מומחית לדין הצרפתי, לפיה הדין החל על הצוואה הוא זה הישראלי, בו ניתן להדיר ילדים מהעיזבון.

המבקשת היא אלמנת המנוח מנישואים שניים בעוד המתנגד הוא בנו היחיד מנישואיו הראשונים. בשלהי 2010, בהיותו בישראל, ערך המנוח - שהיה בעל אזרחות כפולה - צוואה בה נישל את בנו מנכסיו הנמצאים כאן, לטובת אשתו השנייה. בדצמבר 2016 הוא נפטר בצרפת, בהיותו תושב מדינה זו. חודשים ספורים אחר כך הוצא אחריו צו ירושה בצרפת, לפיו עיזבונו יתחלק בין אלמנתו ובנו.

בשלב זה עתרה האלמנה לקיים את הצוואה לטובתה. לעמדתה, עולה ממנה שבעלה בחר להוריש את נכסיו בישראל על-פי הדין הישראלי - שכידוע מעניק חופש הורשה נרחב ומאפשר נישול ילדים מהעיזבון. היא ציינה שהמסמך אינו מנוגד לחוק הצרפתי ולכן יש לאשרו.

לעומתה טען הבן שצוואת אביו סותרת גם סותרת לדין הצרפתי, שלפיו אביו היה מנוע מלנשל אותו מעיזבונו בישראל, ולכן אין אפשרות לקיימה. בקשתו הייתה לדחות את הבקשה ולהוציא צו ירושה שלפיו הוא יורש כמחצית מהעיזבון - כפי שנקבע בצו הירושה שהוצא בצרפת סמוך לפטירה.

בחר בדין הישראלי

השופטת מלר-שלו מינתה מטעם בית המשפט מומחית לדין הצרפתי, במטרה לבדוק איזה דין חל על הצוואה בהתאם לחוק בצרפת, מקום מושבו של המנוח בשעת מותו.

במסגרת חוות דעתה הסבירה המומחית שלפי תקנת הירושה האירופאית, עמדה בפני המנוח - שכאמור היה בעל אזרחות כפולה - הזכות לבחור איזה דין להחיל על עיזבונו בישראל, האם זה הישראלי או שמא הצרפתי. היא הוסיפה שלפי אותה תקנה ניתן 'לחלץ' את בחירתו מתוך לשון הצוואה עצמה, בהיעדר מסמך מפורש אחר.

על הרקע הזה קבעה המומחית שהדין הצריך לחול על נכסי המנוח בישראל, בנסיבות העניין, הוא זה הישראלי. השופטת אימצה את עמדתה, "שהרי מה נפקותה של צוואת ישראל על האמור בה, אם לא בחירת המנוח לערוך מסמך פוזיטיבי המביע את רצונו בדבר אופן הורשת רכושו בישראל לאחר פטירתו?", כלשונה.

חיזוק למסקנתה מצאה השופטת בבחירת המנוח להוריש את כלל נכסיו בישראל לרעייתו - ללא ההבחנה המסורתית שהייתה בזמנו בדין הצרפתי בין נכסי נדלן לבין יתר הרכוש, אלא בחר לכלול בצוואה הוראות בהתאם לחופש ההורשה הנרחב שמאפשר החוק הישראלי.

בנסיבות אלה הורתה השופטת על קיום הצוואה ודחיית ההתנגדות לה, תוך חיוב הבן ב-25 אלף שקל הוצאות לטובת אלמנת אביו.

• ב"כ המבקשת: עו"ד דוד אמסלם
• ב"כ המשיב: עו"ד אסף כהן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.