ניסה לחמוק מכתובה: "בגדת בי כשהיית מאושפזת"

לטענת הבעל, העובדה שאשתו נדבקה במחלת מין מדברת בעד עצמה, ומובילה להפסד כתובתה. מה קבע ביה"ד הרבני?

"בגדת בי במהלך אשפוזך בבית החולים": כך טען גבר בבית הדין הרבני הגדול, בניסיון לחמוק מכתובת אשתו, בסך 150 אלף שקל. הוא הצביע על הידבקותה במחלת מין כראיה ניצחת, כביכול, לכך שקיימה יחסים עם אדם אחר, באופן המוביל להפסד כתובתה. אלא שהרבנים מימון נהרי, מרדכי רלב"ג ואברהם מאיר שלוש דחו אותו פה אחד, בהיעדר הוכחה להאשמתו הקשה.

הצדדים, נשואים לשעבר, הביאו לעולם שלושה ילדים. במעמד חתונתם חתם הבעל על כתובה בסך 150 אלף שקל. בשלב מסוים עלו יחסי הצדדים על משבר, ובאוגוסט 2021 נחתם הסכם גירושים במסגרתו ויתרה האישה על כתובתה. כשבוע לאחר מכן - עזב הבעל את הבית, ובהמשך הגיש תביעת גירושין, שנתקלה בעתירת נגד לתשלום כתובה. ביולי 2022 הצדדים התגרשו.

חרף הסכם הגירושים, חייב בית הדין הרבני האזורי את הבעל במלוא הכתובה. נקבע שהאיש בעצמו לא ראה בחוזה – שלא אושר בשום ערכאה – כסופי ומחייב, ומכאן שהמסמך נעדר תוקף משפטי. בית הדין התרשם שהבעל, ישראלי צבר, ניצל את תמימות האישה, עולה חדשה מברית המועצות, כאשר לא הוכחה עילה כלשהי להפסד כתובתה, ועל כן הוא מחויב לשלם לה אותה במלואה.

בערעור שהוגש לבית הדין הגדול, טען הבעל שאין לחייבו בכתובה נוכח היות האישה "מורדת", משהפסיקה לקיים עימו יחסי אישות בשלב מסוים. המערער אף האשים את אשתו לשעבר בבגידה: לגרסתו בזמן ששהתה בבית חולים בחו"ל, יצרה קשר אינטימי עם גבר זר שהזמין אותה להצטלם בעירום – והיא אף נדבקה ממנו במחלת מין.

מנגד טענה האישה כי הכירה את אותו גבר דרך הפייסבוק, מבלי שניהלה עימו רומן בפועל מעבר לשיחות כלליות. היא התעקשה שלמחלת המין אין קשר לקיום יחסים עם אחרים ובגידה במערער, אלא לניתוח השתלה שעברה ולחולשת מערכת החיסון שלה. לסיכום טענה המשיבה שצדק בית הדין בהחלטתו, וכי על הערעור להידחות.

"כובעי המרד בוערים על ראשו"

ואכן, דייני הערעור התרשמו שהערעור חסר בסיס. בראש ובראשונה הבהירו כי היה זה הבעל שפתח את תביעת הגירושין, כשעילות התביעה היו אי-יצירת קשר וחיי אישות.  "בתביעה אין כל טענה בדבר בגידתה ובקשה להכריז עליה כמורדת", הדגישו.

לגופו של עניין קבעו הדיינים כי אין בדל של ראיה לבגידה. בהקשר זה הם ציינו כי דווקא הבעל הוא זה שעזב את הבית לצורך מגורים עם אישה אחרת. "על ראשו בוערים שני כובעי מרד – האחד עזיבתו את הבית והשני פתיחת תיק תביעה לגירושין", נכתב בפסק הדין.

הדיינים סמכו ידיהם על החלטת בית הדין האזורי, שלפיה הסכם הוויתור על הכתובה נעדר תוקף. באותה החלטה הוטחה ביקורת קשה בבעל, על ניסיונו להוליך שולל את בית הדין בהציגו הסכם ויתור נוסף – שבמקור נחתם רק על-ידי האישה – אך כעת נושא גם את חתימתו. "מדהים שהאיש עצמו הודה שסירב לחתום על ההסכם, ובמקביל מציג לבית הדין, מבלי למצמץ, שהנה כיום ההסכם חתום גם על-ידו. האם האיש מצפה שבית הדין יוכל להתייחס ברצינות לטענותיו כאשר הוא מפגין חוסר אמינות?", תמהו.

דייני הערעור סיכמו כי הסכמי הוויתור חסרי תוקף, ובהיעדר עילה לפטור אותו מכתובה – על הבעל לשלם אותה במלואה. בנוסף חויב המערער ב-20 אלף שקל הוצאות לטובת גרושתו.

• ב"כ המערער: טו"ר ישראל צבי בורוכוב
• ב"כ המשיבה: עו"ד אלימלך דלבקוביץ

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.