אב טען שנפל קורבן להונאה שכן התברר לו שהאם לא ביצעה את הבדיקות הנדרשות כדי לוודא שהעובר בריא. ביהמ"ש חייב אותו לשלם לה 1,000 שקל בחודש
גבר ואישה הביאו לעולם תינוקת הסובלת מנכות קשה. בשנים הראשונות היה האב עוד שותף לגידולה אך בשלב מסוים תפס מרחק. בתגובה הגישה נגדו האם תביעת מזונות בה טענה שהוצאות הילדה מרובות ושעליו להשתתף בהן. האב מצדו טען שהאם הונתה אותו כשלא ביצעה במהלך ההיריון בדיקות שנועדו לוודא כי בתם בריאה. השופטת ציפי כהן אביטן מבית המשפט למשפחה בתל-אביב חייבה אותו במזונות מתונים.
לאב יש שני ילדים נוספים מאישה אחרת, עבורם הוא משלם לטענתו 4,000 שקל בחודש. לדבריו, בשנותיה הראשונות של בתו הנכה הוא מצא את כוחות הנפש להתראות עמה ולטפל בה, אלא שסביב הגעתה לגיל 6 החליט שהעניין גדול עליו והודיע לאם על הפסקה מוחלטת של זמני השהות.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט ביולי 2022 טענה האם כי מזה תקופה ארוכה שהבת נמצאת אצלה בלבד, ונטל הטיפול בה נופל במלואו עליה. האם הדגישה שמדובר בילדה עם צרכים מיוחדים שהטיפול בה הוא "סביב השעון", והגמלה שהיא מקבלת עבורה מביטוח לאומי אינה מכסה את הוצאותיה המרובות, שעומדות על כ-20 אלף שקל בחודש.
לפיכך היא ביקשה לחייב את האב בתשלום 60% מהוצאות הילדה ובדמי טיפול, בסכום כולל של כ-12,500 שקל.
מנגד טען האב שמלוא הוצאות הבת כבר מכוסות על ידי ביטוח לאומי ושירותי הבריאות הציבוריים. בתוך כך נטען שהוא לא התכונן נפשית לגידול ילדה עם צרכים מיוחדים. לטענתו האם הונתה אותו כשלא ערכה את הבדיקות הנדרשות במהלך ההיריון כדי לשלול את הנכות. עוד הוא טען כי האם החליטה לשכור מטפלת בעלות של 9,500 שקל בחודש תוך שהבהירה שזה על חשבונה, ואין לחייבו כעת להשתתף בתשלום זה.
מטפלת אינה מותרות
השופטת כהן אביטן ציינה שהילדה עברה את גיל 6, ומשכך חיוב הוריה במזונות ייעשה "מדין צדקה" בחלוקה בין ההורים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות היחסיות.
אשר לאם ציינה השופטת כי היא מרוויחה 46,000 שקל ברוטו בחודש מעבודתה, אלא שאחרי ניכוי מסים ובהתחשב בכך שהיא נושאת מדי חודש במשכנתה ניכרת של 19 אלף שקל – נותרת לה הכנסה פנויה של 9,500 שקל בחודש.
השופטת הוסיפה שגם האב בעל אמצעים ומשתכר 26,000 שקל נטו בחודש. היא דחתה את גרסתו ביחס להוצאות על ילדיו הנוספים ומצאה שהוא משלם עליהם 2,500 שקל בלבד. בסופו של יום הועמדה הכנסתו הפנויה על 13,000 שקל בחודש.
בתוך כך השופטת דחתה את ניסיון האב להתחמק מהשתתפות בתשלום עבור מטפלת במשרה מלאה לבתו. "אין מחלוקת כי הקטינה הינה בעלת מוגבלויות קשות ביותר וזקוקה להשגחה וטיפול במהלך כל שעות היממה. כמו כן, אין חולק כי האם עובדת במשרה מלאה. בנסיבות אלו, והגם שהקטינה נמצאת בשעות היום במסגרת חינוכית מתאימה, העזרות במטפלת הינה צורך סיעודי והכרחי ואינה בגדר מותרות", כתבה.
לצד זאת ציינה השופטת שהאם חזרה בה במהלך עדותה מגרסתה הראשונית, כשהודתה כי בפועל הקצבה מביטוח לאומי מכסה את מרבית הוצאות הבת. בנסיבות אלה היא קבעה שהאב יחויב במזונות של אלף שקלים בלבד.
בנוסף הוא חויב לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד פנינה בכר
- ב"כ האב: לא צוין
עו"ד גילה עיני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין