המדינה תפצה עבריין בנייה ב-200 אלף שקל

במסגרת הריסת בנייה ללא היתר במזרח י-ם נפגעה תקרה של קומה נוספת שהוקמה בצורה בלתי חוקית, אבל לא נכללה בצו ההריסה. שופטת קבעה שהמדינה התרשלה

חוטא יצא נשכר? בית משפט השלום בירושלים פסק לאחרונה כ-200 אלף שקל לעבריין בנייה שתקרתו - בקומת קרקע של מבנה במזרח העיר - ניזוקה אגב הריסת הקומה השנייה, אשר נבנתה ללא היתר. השופטת הבכירה מרים קסלסי קבעה שהמדינה התרשלה עת חרגה מצו ההריסה המנהלי, ולכן עליה לשאת בנזקי התובע – כשאין לומר ש"מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה".

מדובר במבנה בשכונת ראס חמיס, הסמוכה לגדר הביטחון, ששימש את התובע לסחר וייצור כלים חד-פעמיים. הוא הוקם לפני למעלה מעשור, ללא היתר. בשלב מסוים ניתן צו הריסה מנהלי ביחס לקומה השנייה ובמרץ 2021 נהרסה הבנייה שבקומה השנייה. אלא שבהמשך נבנתה במקום שוב בנייה אסורה, וכשזו נהרסה במרץ 2022 נפגעה גם תקרת קומת הקרקע.

עקב כך פנה התובע לבית המשפט בדרישה לפיצוי של כמיליון שקל – כמחצית הסכום בגין נזק למבנה, והחצי הנוסף בשל אובדן סחורה וציוד. המדינה טענה מנגד שהריסת התקרה נכללה בצו ההריסה, ולחילופין שאין מדובר ב"רשלנות רבתי" מצדה אשר עליה לחוב בגינה. עוד נטען כי השבת המצב לקדמותו משמעה הותרת מבנה שהוקם שלא כחוק.

המדינה התעקשה, בהקשר הזה, כי האשם המלא נעוץ בתובע - שכן אילולא הוקם המבנה הבלתי חוקי בקומת הקרקע מלכתחילה, ממילא לא הייתה נבנית עליו הקומה השנייה, ואז גם לא היה צורך בצו ההריסה, והנזק לתקרת התובע היה נמנע.

תחולת הצו: זדית

השופטת קסלסי הדגישה שאין אפשרות להחיל צו הריסה מנהלי על עבודות אסורות שבוצעו לפני הוצאתו, בוודאי שלא עשור לפני כן. ברוח זו הוסבר כי בהתאם לפסיקה, הרשות אינה מוסמכת להרוס מבנים שלא נכללו במפורש בצו, כאשר פעולה כזו "מהווה עשיית דין עצמית, חריגה מסמכות ורשלנות חמורה", המקימה חובת פיצוי כלפי הניזוק.

יוצא אם כן, לדברי השופטת, שהעקרון הכללי המונע מצב של חוטא היוצא נשכר – "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה" – נסוג במקרה זה, בשל דין ספציפי המקנה עילת פיצוי בגין נזק שנגרם עקב מעשה בלתי חוקי מצד הרשות. אגב כך הטיחה השופטת ביקורת נוקבת על התנהלותה הדיונית של המדינה, ובפרט על בחירתה לצרף לסיכומיה פסק דין כלשהו ללא אישורה.

"צירוף ראיות חדשות לסיכומים הוא מעשה שלא ייעשה, והחירות שנטלה על עצמה מדינת ישראל לפעול בצורה קלוקלת שכזו – מביישת", כתבה השופטת. היא קבעה שברמה המשפטית, הריסת תקרת התובע מהווה רשלנות והפרת חובה חקוקה מצד המדינה, המצדיקה לחייבה בעלות תיקונה. מנגד נקבע שאין בסיס לבקשת התובע לפיצוי נוסף, בגין הפסדי ציוד ומלאי.

"כאשר רשות לאכיפה נדרשת לבצע הריסה, עליה להקפיד שהיא הורסת אך ורק את מה שנכלל בצו ההריסה", הבהירה השופטת בהקשר הזה. היא ציינה שאומנם הצו נשוא ההליך הוצא כדין, אך מנגד חידדה כי "הריסה של חלק נכבד מתקרת המבנה הקיים – לא נכללה בו", ולכן מדובר בעבודה רשלנית.

בסופו של יום חייבה השופטת את המדינה לשלם לתובע פיצוי בסך 198,279 שקל בגין נזקי התקרה, בתוספת 7,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד ג'ורג' שוכרי
• ב"כ הנתבעת: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.