נהנה משטחי ציבור בחינם יותר מ-20 שנה – וכעת יצטרך להתפנות

בית המשפט קיבל תביעה של רשות הפיתוח והורה לתושב הוד השרון להתפנות מהקרקע אליה פלש תוך ניצול הסכמה שבשתיקה מצד העירייה.

בית משפט השלום בכפר סבא קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגישה רשות הפיתוח נגד תושב הוד השרון שמזה למעלה מ-20 שנה מתגורר במבנים ושטחים ששייכים למדינה ללא אישור. השופט רונן פלג דחה את טענת הנתבע כי עיריית הוד השרון הקצתה לו את השטח עד אחרית ימיו כדי לסייע לו להשתקם. נקבע, כי הנתבע ניצל את שתיקת העירייה כדי לפלוש לעוד ועוד שטחים, לבנות מבנים שלא כדין ואף להשכיר אותם לאחרים. אלא שהקרקע כלל לא שייכת לעירייה, ולנתבע אין זכות להמשיך להחזיק בה.

הנתבע גדל במשפחה קשת יום, סבל מבעיות שונות והסתבך בפלילים. לאחר שהוריו נפטרו והוא נדרש לפנות את ביתם הוא התבצר בו ואיים לפוצץ את עצמו. בשלב הזה גורמי הרווחה בעיריית הוד השרון וכדי לסייע בשיקומו השכירו לו מבנה בשכונת נווה עמל כדי שיפתח חנות ירקות.

לאורך השנים העירייה לא נקטה בפעולות לפינויו מהשטח אף שמעולם לא שילם את דמי השכירות ותקופת השכירות הסתיימה. בינתיים, הוא הקים במקום מסעדה, השתלט על מבנים סמוכים, הקים גדר בטון, שיפץ את אחד המבנים למגורי משפחתו ומבנים נוספים השכיר לאחרים.

ב-2011 רשות הפיתוח התערבה ודרשה את פינויו אך הנתבע סירב לעזוב. כעבור כשנתיים היא הגישה נגדו תביעת פינוי בה טענה כי הנתבע השתלט על קרקעות שייכות למדינה – ולא לעירייה – ללא רשות, הקים עליהן מבנים ללא היתר ולא שילם דמי שימוש.

לעומת זאת, הנתבע טען בין היתר כי הוא ומשפחתו קיבלו את הקרקע מהעירייה מטעמים הומניטריים, וזו הבטיחה כי תשתמש אותם כל ימי חייהם. לדבריו, הוא הסתמך על המצג של העירייה כי היא הבעלים והשקיע בקרקע מכספו.  לכל הפחות הוא ביקש שאם התביעה תתקבל הרשות תשלם לו פיצויים על ההשבחה.

כאילו הקרקע שלו

השופט רונן פלג קבע כי התמונה שעלתה מעדויות בכירים לשעבר בעירייה ומהמסמכים שהוגשו לו היא כי אחד המבנים אכן הושכר לנתבע מטעמי שיקום למשך שנה כדי שיפתח חנות ירקות.

במקום זאת, הנתבע הקים דוכן פלאפל ללא רישיון עסק, לא שילם את דמי השכירות והמשיך להפעיל אותו גם אחרי שהסכם השכירות הסתיים. לאורך השנים פלש באופן הדרגתי למבנים נוספים, שיפץ והרחיב אותם ללא היתרי בנייה והשכיר יחידות לשוכרים.  

השנים חלפו ועיריית הוד השרון שתקה ובחרה שלא לפעול נגדו אם כי הוא לא הוכיח בשום צורה כי התחייבה לאפשר לו לגור במקום כל חייו. מכל מקום, השופט קבע כי גם אם הייתה התחייבות כזו היא לא תקפה משום שהקרקע לא שייכת לעירייה אלא למדינה.

השופט קבע כי מאחר שאין ספק שהשטח שייך למדינה היא זכאית לדרוש מהנתבע למסור אותו בחזרה. לא כל שכן נוכח העובדה כי מעולם לא ביקש מרשות מקרקעי ישראל להכיר בזכויותיו ולא שילם מאום עבור השימוש בקרקע. מאחר שעשה במקום כבשלו ופעל בחוסר תום לב, הוא אף לא זכאי לפיצויים על השבחת הקרקע.

למרות כל זאת, השופט התחשב בנתבע ובמשפחתו מבחינת מועד הפינוי ונתן לו חצי שנה להיערכות. בנוסף, לפנים משורת הדין החליט השופט שלא לחייב אותו בהוצאות בשל הפינוי ומצבו הכלכלי.

• ב"כ התובעת: עו"ד יפית חנני-שפיר
• ב"כ הנתבע: דרור ברוטפלד, עו"ד מקרקעין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין