נדחתה תביעה לגביית צ׳קים פתוחים שהתגלגלו מיד ליד

החוק לצמצום השימוש במזומן עובד: בני זוג שקנו פינת אוכל מסרו למפעל צ׳קים ללא ציון שם המוטב. המפעל העביר אחד מהצ׳קים לחברה אחרת. כשבני הזוג ביטלו חלק מהצ׳קים החברה תבעה מהם את הסכום אך נדחתה

הרשם הבכיר מרדכי וחדי פסק לאחרונה במספר תביעות שהוגשו לאחר שעסקה שביצעו בני זוג לרכישת פינת אוכל השתבשה. השניים מסרו למפעל הייצור של השולחן צ׳קים ״למוטב בלבד״ ללא ציון שם המפעל. הוא בתורו גלגל את אחד מהם לחברה אחרת שלא היה לה קשר כלשהו לבני הזוג. כשהרוכשים ביטלו חלק מהצ׳קים בטענה לפגמים באספקה החברה הלא קשורה תבעה מהם לפרוע את ההמחאה שאצלה וציינה שהיא קיבלה אותה בתום לב. הרשם דחה את הטענה והבהיר שהחוק לצמצום השימוש במזומן שולל התנהלות עסקית מסוג זה.

תחילת הסיפור בעסקה שנכרתה בין בני זוג לבין חברת ״מפעלי א.א. עיצוב בעץ״. בני הזוג רכשו מהמפעל פינת אוכל הכוללת שולחן נפתח וששה כסאות, בסכום של 4,900 שקל בתוספת 300 שקל עבור הובלה והרכבה.

במעמד הרכישה הם מסרו למפעל חמש המחאות עתידיות (משוכות מחשבונה של האישה) בסכום העסקה כולה. ההמחאות היו משורטטות למוטב בלבד אך נמסרו למפעל ללא ציון שם הנפרע. לימים גילו בני הזוג שאחת ההמחאות, בסך 1,000 שקל, הועברה על ידי המפעל לחברה לייבוא ושיווק בשם ״אורדילן״.

בשלב מסוים ביטלו בני הזוג חלק מההמחאות מה שהוביל להגשת שלוש תביעות שבסופו של דבר אוחדו להליך אחד. בתביעה הראשונה דרש המפעל לחייב את האישה במלוא סכום העסקה בטענה שההזמנה סופקה במלואה. בני הזוג טענו בתגובה כי הסחורה סופקה רק בחלקה ולכן ההמחאות בוטלו כדין.

בהליך השני הגישה אורדילן את ההמחאה שקיבלה מהמפעל לביצוע בהוצאה לפועל. האישה הגישה התנגדות בטענה שהיא לא חייבת לאורדילן דבר ומעולם לא התקשרה עמה בעסקה כלשהי. כשהתיק עבר לבית המשפט טענה אורדילן כי היא אוחזת כשורה בהמחאה ושקיבלה אותה מהמפעל בעד ערך ובתמורה, לאחר שרכש ממנה חומרי גלם.

בהליך שלישי תבעו בני הזוג מהמפעל ומאורדילן את השבת הכספים שלטענתם שילמו במסגרת העסקה וציינו כי פינת האוכל שרכשו לא סופקה להם.

אסור היה להעביר

הרשם הבכיר מרדכי וחדי השתכנע כי לבני הזוג סופקה פינת האוכל בשלמותה, למעט כיסא אחד שנלקח לתיקון. הוא ציין בהקשר זה כי טענת בני הזוג שלפיה הם הורו על ביטול ההמחאות כי לא סופקה להם פינת האוכל כנדרש נמצאה כלא נכונה שכן ההמחאות חוללו רק מאחר שהחשבון של האישה הוגבל. לפיכך קבע הרשם כי למפעלי עיצוב יש זכות לקבל את יתרת התמורה עבור פינת האוכל, סך של 3,200 שקל ובתמורה יוכלו בני הזוג לקבל את הכיסא החסר.

באשר לטענת אורדילן כי היא אוחזת כשורה בהמחאה שבידה וזכאית לקבלת הסכום לפי פקודת השטרות הבהיר הרשם כי הוראות הפקודה כפופות כיום למגבלות הקבועות בחוק לצמצום השימוש במזומן שנועד להילחם בתופעות של הלבנת הון. לפי הוראות החוק, המפעל היה מנוע מלקבל את ההמחאות אלא לפקודתו בלבד, ולכל היותר ניתנה לה הרשאה להשלים את שמו שלו כנפרע. חל איסור על המפעל להעביר את ההמחאות לידי צדדים שלישיים, בין כהמצאות פתוחות ובין תוך ציון שם כנפרע.

לדברי הרשם, לאורדילן אסור היה לקבל תשלום כקבלן שעה שידעה, או הייתה צריכה לדעת, שאלו נמסרו למפעל בניגוד לחוק ולא נרשם עליהן שם המפעל כנפרע. אורדילן ודאי ידעה כי מעולם לא התקשרה בעסקה עם בני הזוג, הבהיר הרשם.

בנסיבות אלה קבע הרשם שאורדילן אינה זכאית לפרוע את ההמחאה או להיפרע מבני הזוג בגין הסכום.

אורדילן חויבה בהוצאות האישה בסך 1,000 שקל ובני הזוג חויבו לשלם הוצאות בסך 1,000 שקל למפעל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין