נדחתה תביעה לאכיפת הסכם ב"חצי דף" לרכישת 5 נכסים

המחוזי קבע שהמסמך, שנוסח בכתב יד, אינו משקף הסכמה אותנטית בין הצדדים

המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה לאכיפת הסכם - שנרשם בכתב יד על חצי דף A4 - לרכישת 5 נכסים בחיפה ובתל אביב. השופטת אורית וינשטיין נימקה שהתובע לא צלח בהרמת נטל הראיה להוכחת טענתו, לפיה המסמך הקצר משקף עסקה אותנטית בין הצדדים. בשל דחיית התביעה, חויב האיש ב-50 אלף שקל הוצאות.

בין הצדדים להליך ובני משפחתם הייתה קיימת שותפות עסקית בנכסי מקרקעין שונים. ברבות השנים הלכה מערכת היחסים העסקית והתערערה, עד כדי אובדן מוחלט של יחסי אמון ושיתוף פעולה. בפסק הדין תוארה ההסלמה ביחסים "עד כדי איבה ותיעוב הדדיים", שבהליך המשפטי התבטאו בהעלאת מילים קשות וכינויי גנאי בכל כתבי הטענות.

ההליך נסוב סביב בקשת התובע להצהיר כי מסמך בכתב יד מספטמבר 2020, באורך חצי דף, מהווה הסכם מכר מחייב, במסגרתו קנה מהנתבעים חמישה נכסים בחיפה ובתל אביב, כך שיש לאכוף אותו. נטען ש"מתקיימים כל התנאים הקבועים בדין" להכיר במסמך כמחייב, וכי עצם העובדה שנכתב על חצי דף אינה גורעת מתוקפו, "שכן הצדדים נהגו לערוך הסכמים באופן דומה, על גבי גזרי נייר".

מנגד טענו הנתבעים שמדובר במסמך פיקטיבי וחסר תוקף, וכי התובע עשה שימוש בחתימת הנתבע על מסמך אחר, "הסכם שיפוץ", חודשים ספורים קודם לכן. נטען שהחתימה באותו מסמך הייתה רחוקה מגוף הטקסט, באופן שאיפשר לתובע לנצל את החלל שנוצר לביצוע חיתוכים בדף, והולדת המסמך מושא ההליך יש מאין, באופן שיצר מצג כוזב של עסקת מכר.

לא אותנטי

כל צד הגיש, במסגרת ההליך, חוות דעת מקצועיות בניסיון להוכיח את גרסתו. בעוד מומחי התביעה סברו כי חתימת הנתבע על המסמך אותנטית - ואף העלו ממצאים שלפיהם העט שבו נחתם שונה מזה ששימש לחתימת הסכם השיפוץ, באופן שסותר לטענת ה"חיתוך" - מומחי ההגנה תמכו בגרסה שלפיה מדובר במסמך שנוצר תוך שימוש בחתימת הנתבע שנלקחה מהסכם השיפוץ.

בהכרעתה, אימצה השופטת וינשטיין את עמדת מומחי הנתבעים וקבעה שהתובע לא צלח בהרמת נטל הראיה להוכחת טענותיו. השופטת ציינה שמצאה את חוות דעת מומחי ההגנה כעדיפות על חוות הדעת של התובע, וכי אלו "סיפקו הסבר משכנע לתזת הנתבעים לעניין אי-האותנטיות" של המסמך מספטמבר 2020, נשוא ההליך, באופן שיש לקבוע כי "אינו משקף הסכמה אותנטית בין הצדדים למכר חמשת הנכסים".

בין לבין צוין בפסק הדין שהתובע סירב לעבור בדיקת פוליגרף בשאלה האם הנתבע אכן חתם על המסמך נשוא ההליך. השופטת העירה, בהקשר הזה, שאומנם בעל דין אינו מחויב להסכים לדרישת הצד שכנגד לעבור פוליגרף, וכי עצם סירובו אינו משמש ראיה לחובתו ויוצר חזקה שגרסתו מופרכת – ואולם ברמת התוצאה, כאמור, היא שוכנעה בצדקת הנתבעים.

בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית התביעה וחיוב מגישה ב-50 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת הנתבעים. צוין, בעמוד ה-57 והאחרון, שהסכום שנפסק "משקף את ההתנהלות ואת היקף ההתדיינות החריג" בתביעה, זאת לאחר שהשופטת הבהירה, בתחילת דבריה, כי "לא תיגרר לביצה הטובענית" של ההליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים.

• ב"כ התובע (והנתבע שכנגד): עו"ד גלעד חשן
• ב"כ הנתבעים (והתובעים שכנגד): עו"ד ירון אליאסי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.