נדחתה בקשת גרושה לעבור עם ילדיה לעיר המרוחקת מאביהם

האישה למעשה כבר העתיקה את מקום מגוריה על רקע טענותיה לניכור הורי מצד הגרוש, התעללות שחווה ממשפחתו ומתקפות טרור בהן נתון היישוב שלו. היא תצטרך לארוז שוב

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעת אישה לאשר את מעברה עם ילדיה לעיר המרוחקת מאביהם, בין היתר בטענה לניכור הורי והתעמרות מצדו. על רקע שתי חוות דעת מקצועיות שקבעו כי טובת הקטינים הינה שיגורו סמוך לאביהם, ואחרי שדחה את טענת הניכור ההורי - קבע השופט ערן אביטל שעל האישה לארוז חפצים שוב ולהעתיק את מגוריה לעד 20 ק"מ מהגרוש.

התובעת והנתבע התחתנו ב-2017 והביאו לעולם 3 ילדים: תאומים וקטין נוסף. לאחר כ-5 שנות נישואים הם התגרשו, ובקיץ אשתקד עברה האישה עם ילדיה לעיר כלשהי המרוחקת מהאב. במקביל למעשה החד-צדדי היא פנתה לבית המשפט בתביעה לאשר את המהלך, בד בבד לבקשה לצו עשה להורות לאב לחתום על מסמכי רישום הילדים למסגרות חינוך בעירה החדשה.

התובעת הסבירה את המניע מאחורי המעבר, בין השאר במתקפות טרור בהן נתונה סביבת יישוב האב, עלות המחיה הגבוהה שם, התעללות שחווה מצד משפחת הגרוש וניכור הורי שבעלה לשעבר מבצע כלפיה, בדמות הכפשתה בפני ילדיה.

האב, מצדו, התנגד למעבר ילדיו עם גרושתו לעיר הרחוקה ממנו. לטענתו אם המהלך יאושר טובתם תיפגע, מאחר שהקשר שלו עימם יתרופף. במסגרת ההליך הוגשו תסקיר עו"ס וחוות דעת פסיכולוגית אשר תמכו בעמדתו: לטענת בעלות המקצוע הילדים צריכים להמשיך לגדול סמוך לאביהם, ולא להתמודד עם נסיעות ארוכות ועייפות בשל המעבר לעיר רחוקה.

"אין עדות לניכור הורי"

השופט אביטל קבע שיש לתת משקל משמעותי לעמדות העו"ס - שקבעה כי "המעבר החד צדדי של האם למקום מרוחק אינו משקף את טובת הילדים" - והפסיכולוגית, שבחנה לעומק את הסוגייה והגיעה למסקנה דומה.

"התובעת בחרה לעזוב את מקום מגוריה ביישוב ולעבור לעיר כדי לממש את הקריירה שלה וכדי להתרחק מהנתבע ומשפחתו. מדובר בבחירה לגיטימית וסבירה. מצד שני, בחירה זו אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים. שתי חוות הדעת שהונחו לפניי מבטאות זאת כנדרש", נכתב בפסק הדין.

בתוך כך דחה השופט את טענת האם לניכור הורי. הוא ציין אומנם שהאב פנה אליה מספר פעמים בלשון מעליבה ומשתלחת, ואולם למסקנתו אין מדובר בתבנית התנהגות רציפה המצדיקה את מעבר הילדים לעיר אחרת. הוא הדגיש שלא הוצגו בפניו ראיות כלשהן המצביעות על כך שהנתבע "שוטף את מוח" ילדיו, גורם להם להדחיק את אהבתם כלפי אימם או מסית אותם נגדה.

נקודה נוספת שהביאה לקריסת התביעה הייתה התרשמות השופט, על בסיס התסקיר וחוות הדעת, כי הילדים בפועל אינם חפצים במעבר לעיר, והם מעוניינים להישאר לגור לצד אביהם "שיכולותיו ההוריות אינן נופלות מזו של התובעת". הודגש בקשר לכך שהמעבר יקשה על קיום זמני השהות עם האב, שהם חשובים ומשמעותיים מאוד עבור הקטינים.

לפיכך השופט דחה את התביעה וקבע שהאם תוכל לגור במרחק של עד 20 ק"מ מהיישוב בו מתגורר הגרוש שלה ואבי ילדיה. היא חויבה ב-25,000 שקל הוצאות משפט לטובתו.

• ב"כ התובעת: עו"ד קובי חן
• ב"כ הנתבע: עו"ד רחלי אייבס

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.