נדחתה אם לשבעה שביקשה לבטל מינוי ״בן ממשיך״

האם, שאינה יודעת קרוא וכתוב, טענה שחשבה שהיא חותמת על מסמכים המעבירים את המשק באופן זמני לבנה הצעיר כדי שיוכל לבנות בו בית. בית המשפט דחה את הטענה מחוסר הוכחה

השופטת אורית בן דור ליבל דחתה לאחרונה תביעה שהגישה אם נגד בנה הצעיר. האם ביקשה לבטל את מינוי הבן כ״בן ממשיך״ לאחר שזכויותיו כבר נרשמו ברשות מקרקעי ישראל. השופטת קבעה שהאם לא הוכיחה שהוחתמה על מסמכי המינוי במרמה וכי אין בסיס לחזרה מהמתנה שהעניקה לבנה. במקביל התקבלה תביעת פינוי שהגיש הבן הממשיך נגד אחיו שהציב במשק מחסן.

האם ובעלה קיבלו את המשק ב-1950 מהאגודה השיתופית וזכויותיהם נרשמו ברשות מקרקעי ישראל. לאחר פטירת הבעל ב-1994 עברו הזכויות על שם האם.

ב-1987 ביקשו האם ובעלה לרשום את הבן הצעיר כבן ממשיך וועד המושב אישר את בקשתם.

ב-2009 השלים הבן את העברת הזכויות במשק לבעלותו המשותפת עם רעייתו דאז ולאחר שהתגרשו ב-2013 עברו אליו הזכויות במלואן.

ב-2015 פרץ סכסוך בין הבן לבין אחיו ובעקבות זאת עתר הבן ב-2017 לסילוק אחיו מהמשק. באותה שנה עתרה נגדו האם בתביעה להצהיר כי היא הבעלים של המשק.

האם טענה כי מעולם לא נתנה לו את הזכות במשק במתנה והוחתמה על המסמכים במרמה.    לטענתה, כל רצונה מאז ומתמיד היה לחלק את המשק באופן שווה בין ילדיה כדי למנוע סכסוכים ומריבות ביניהם.

היא ציינה שמינוי הנתבע כבן ממשיך נעשה באופן זמני למראית עין ובנאמנות כדי לאפשר לו לבנות בית במשק.

הבן הממשיך טען שאמו העבירה לו את הזכויות מתוך רצון חופשי ובחירה עצמאית ואין חזרה ממתנה שהסתיימה ברישום.

הוא הסביר כי העברת הזכויות הגשימה את רצון הוריו, כפי שבא לידי ביטוי כבר בשנת 1987, להעניק לו את הזכויות במשק כצעיר הבנים והיחיד שהסכים להיוותר עמם במשק, לתמוך בהם ולסעוד אותם.

לדבריו, מאחורי התביעה עומד אחיו בעקבות הסכסוך ביניהם. בתביעת הפינוי הוא ציין שלפני מספר שנים פלש אחיו למחסן הממוקם במרכז המשק וללול הממוקם מזרחית למשק השתלט עליהם ומאז הוא עושה בהם כבשלו לאחסון חפצים וביצוע פעולות עסקיות.

האח טען כי אמו היא בעלת הזכויות במשק ורישום הזכויות על שם הנתבע נעשה במרמה. הוא הוסיף שאת הזכות להשתמש במשק קיבל כבר ב-1991 מאביו ולאחר פטירתו התירה לו אמו להמשיך ולעשות בו שימוש.

גרסה מעורפלת

השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים קיבלה את עמדת הבן הממשיך.

היא ציינה שגרסת האם בכל הנוגע ליצירת הנאמנות נטענה בעמימות ונותרה מעורפלת. השופטת הבהירה כי הנטל על האם להוכיח שלא התכוונה לחתום על מסמכי המינוי כבד והיא לא עמדה בו. היא לא הציגה עדות חד משמעית ופוזיטיבית בדבר נסיבות החתימה והכוונה שליוותה אותה.

השופטת הוסיפה כי לפי הפסיקה מי שחתם על מסמך תוך הסתמכות עיוורת על יועץ המהימן עליו, מנוע מלהעלות את הטענה שלא הבין על מה הוא חותם. חזקה זו אינה יכולת להיסתר על בסיס טענות סתמיות ומרומזות.

עוד קבעה השופטת שמדובר במתנה שהושלמה והאםן לא יכולה לחזור בה ממנה, בפרט שלא העלתה טענות בדבר התנהגות מחפירה.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהבן הממשיך הוא בעל הזכויות במשק. בהתאם היא קיבלה  את תביעת הסילוק והורתה לאחיו להתפנות מהמשק. 

האם והאח חויבו בהוצאות של 25,000 שקל.

• ב״כ האם: לא צוין
• ב״כ הנתבע: עו"ד טובה כהן
• ב״כ האח: לא צוין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין