התובע, בן יותר מ-80, טען שהסכם המתנה נערך תוך הטעייתו, עשיקתו והתנהלות חסרת תום-לב כלפיו. ואולם השופטת שוכנעה: הוא הבין בדיוק על מה חתם
בית המשפט למשפחה בקריות דחה לאחרונה תביעת קשיש לביטול הסכם מתנה מול אחד משבעת ילדיו, במסגרתו העביר לו ללא תמורה חצי מגרש עליו בנוי בית מגוריו. חרף טענותיו לטעות, הטעיה, עושק, ניצול וחוסר תום-לב - שוכנעה השופטת גילה ספרא-ברנע שהתובע הבין בדיוק על מה חתם, ולכן המתנה שרירה וקיימת.
התובע, בעשור התשיעי לחייו, הוא אביו של הנתבע ושישה נוספים. ב-1998 נרשמו הוא ואשתו כבעלי זכויות חכירה במגרש נשוא ההליך, עליו בנוי בית מגוריהם. ביוני 2022 חתמו הצדדים - בפגישה עם עורך דין שנערכה ב"ארומה" - על הסכם במסגרתו העביר הקשיש את חצי המגרש שבבעלותו לבנו-הנתבע, חינם אין כסף.
במעמד חתימת הסכם המתנה התקשרו הצדדים בחוזה נוסף, במסגרתו התחייב הבן לוותר על זכות עתידית כלשהי מאימו בקשר למגרש. ואולם לאחר כחודשיים וחצי פנה האב לעורך הדין ולרשות מקרקעי ישראל בבקשה לביטול העסקה, כשבהמשך אף הגיש את התביעה לבית המשפט.
לטענת הקשיש הסכם המתנה נערך תוך לחצים כבדים והשפעה בלתי הוגנת עליו מצד בנו, כמו גם ניצול מצוקתו, תוך הטעייה, עושק והתנהלות חסרת תום לב כלפיו - ומכאן לשיטתו שההסכם בטל. לגרסתו, הוא לא הבין את משמעות ההסכם, שהרי חשב כי מטרתו להסדיר זכויות שוות במגרש לכלל ילדיו.
מנגד טען הבן שמדובר בהסכם רצוני שנערך לאחר בחינה מעמיקה ובליווי עורך דין, תוך שמירה על זכויות מגורים להוריו לכל ימי חייהם וויתור מצדו על זכויות עתידיות בירושת האם. לדבריו הרוח החיה מאחורי התביעה היא אחיו, "אשר כל מטרתם היא סיכול רצונם המשותף של התובע והנתבע כפי שניתן לו ביטוי בהסכם".
היה כשיר
ואכן, השופטת ספרא-ברנע שוכנעה שלמרות גילו המתקדם התובע הבין את השלכות מעשיו. "התרשמתי כי התובע חתם על ההסכם מרצונו, הוא היה כשיר לחתום עליו ולא הוכח כי לא גמר בדעתו לחתום על ההסכמים כפי נוסחם", כתבה.
בהקשר לכך חידדה השופטת כי שני ההסכמים שנחתמו בבית הקפה אינם סותרים, אלא משלימים זה את זה. היא שוכנעה שהסכמת האב לחתום על המתנה הייתה תלויה ישירות בקיום ההסכם הנוסף, שלפיו מוענקת לו זכות מגורים לכל החיים, תוך ויתור מצד בנו על זכויות עתידיות בירושת האם.
בתוך כך קבעה השופטת כי ההסכם הנוסף תקף, הגם שעוסק בירושת האם - פעולה אסורה כביכול לפי סעיף 8 לחוק הירושה. היא ציטטה מפסיקה המבהירה שמה שאסור בהקשר הזה אינו הסכם הנוגע לעיזבונו העתידי של מוריש אשר עודנו בחיים, אלא כזה המתיימר להעביר יורש מירושתו, או לעשות ליורש את מי שאינו - לא עפ"י דין ולא בהתאם לצוואה.
לבסוף דחתה השופטת את טענות הקשיש לטעות, הטעיה, עושק וחוסר תום לב. "התרשמתי כי במועד בו נחתם הסכם המתנה, כמו גם היום, התובע עמד על דעתו, הבין את משמעות ההסכם, ועל כן, מרצונו, נחתם גם ההסכם הנוסף", חזרה על קביעתה.
לפיכך השופטת הורתה על דחיית התביעה אך ללא פסיקת הוצאות משפט, על מנת שלא להחריף את הסכסוך בין האב לבנו, בהינתן כי השניים צפויים להיות שכנים.
- ב"כ התובע: עו"ד שרין סולן
- ב"כ הנתבע: עו"ד נדב קנימח
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 39488-09-22
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.