ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב 
לפסק הדין בעניין א.א. נ' מסעדת חליל ובניו בע"מ
בעת שאכל פיתה עם חומוס מסבחה, נגס הסועד בחפץ מתכתי גדול, וכתוצאה מכך נשברה לו שן. בתביעה שהגיש נגד המסעדה שמכרה לו את החומוס, ביקש פיצוי על הנזק שנגרם לו. המסעדה הכחישה את אחריותה לנזק בשיניו, וטענה כי אלו היו רקובות עוד קודם לכן. מה קבע ביהמ"ש?
אדם שרכש תמורת 55 שקלים, TAKE AWAY של חומוס מסבחה, פיתות וחמוצים ממסעדת חליל ובניו ברמלה, טען כי כשהגיע לביתו, החל לאכול פיתה עם מסבחה שהכינה לו אשתו, אולם בביס השני, נגס בחפץ מתכתי גדול שהסתתר בה, וכתוצאה מכך שבר שן טוחנת ופצע את חניכיו.
לטענתו, מיד לאחר מכן, חזר למסעדה והראה לעובדים את החפץ, ובעל המסעדה הודה כי מדובר בחלק מהמטחנה או מהמערבל של החומוס.
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד ברד יצחקי כנגד המסעדה לבית משפט השלום בראשון לציון, טען כי לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, המסעדה אחראית לנזקיו, ועליה לשלם לו פיצוי.
בעדותה, סיפרה אשת התובע כי שפכה כמויות גדולות של מסבחה לתוך הפיתה באמצעות מצקת, כיוון שכך בעלה אוהב. התובע הודה כי הוא אוהב לאכול וכי היה מאד רעב ונגס בפיתה ללא רחם.
המסעדה הכחישה את אחריותה. עו"ד שורש רמזי טען בשמה, כי לא ייתכן שהיה חפץ מתכתי בסלט, ובכל מקרה, התובע לא הוכיח את נזקיו.
מעדות אחד העובדים עלה, כי כשהגיע התובע למסעדה לאחר הפציעה, הוא הראה לו את שיניו, ואלה היו רקובות, כך שבנוסף, התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין מצב השיניים שלו לאירוע, שכן היו במצב גרוע עוד לפני הפציעה.
על האדם האוכל להתבונן באוכל הבא אל פיו
השופטת ד"ר איריס סורוקר קיבלה חלק מהתביעה. לדבריה, התובע הוכיח כי נמצא במסבחה חפץ מתכתי גדול. נפסק, כי עדותו המהימנה התחזקה בעדות אשתו, ובחפץ החריג ששמר והציג בפני בית המשפט, שבהחלט יכול היה להיטמע בבלילת המסבחה.
מנגד, המסעדה לא ערכה דו"ח אירוע ולא העלתה את תלונת התובע על הכתב, והתנהלות זו עומדת לחובתה.
באשר לאחריות נפסק, כי הנתבעת, כמי שייצרה את החומוס, אחראית באופן מוחלט לנזקיו של מי שנפגע כתוצאה מהמוצר, אך עם זאת, במקרה זה, יש להטיל חלק מהאחריות גם על התובע ואשתו, אשר תרמו לנזק בהתרשלותם החמורה.
"הגורם המיידי המסוגל למנוע את הסיכון הוא האדם האוכל. עליו להתבונן באוכל הבא אל פיו", כתבה השופטת, "... התובע נהג בחוסר זהירות. הוא הודה כי בהיותו 'בחור גדול', כלשונו, ומחמת שהיה רעב - נגס בפיתה הגדולה 'נגיסה רצינית'".
מריחה הייתה מונעת את התאונה
כמו התובע, קבעה השופטת, גם אשתו נהגה בחוסר זהירות, כאשר במקום למרוח את המסבחה 'שפכה' אותה לפיתה. אילו הייתה מורחת את החומוס, סביר להניח שהייתה מגלה את החפץ הזר.
לפיכך נפסק, כי יש לייחס לתובע ולאשתו אחריות של 40% לנזקים, ולחייב את המסעדה בתשלום 60% מהפיצוי בלבד.
לאחר שהוערכו הנזקים השונים שנגרמו לתובע, ובהם הסבל, הכאב וההוצאות הרפואיות של טיפול השניים שנאלץ לעבור (בהתחשב בכך שהתובע לא הוכיח את מצב שיניו טרם התאונה, ובכך לא סתר את העדות כי היו רקובות), נפסק כי המסעדה תשלם לו 26,706.3 שקלים, תישא באגרה המקובלת, בשכר טרחת המומחה הרפואי בסכום של 1,392 שקלים, וכן בשכר טרחת עורך דין של כ 6,250 שקל (23.4% מסכום הפיצוי).
לפסק הדין בעניין א.א. נ' מסעדת חליל ובניו בע"מ
למדור: דיני צרכנות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.