המועצה הלאומית למניעת תאונות חתמה ב-2005 עם המשרד על הסכם להעברת קורסי ריענון לנהגים. באחרונה התקבלה טענתה שהוא היה צריך ליידע אותה על שינוי צפוי בתקנות שהפחית משמעותית את מספר הנהגים המשתלמים.
ב-2005 ביקש משרד התחבורה להעביר את מערך קורסי הריענון לספקים חיצוניים. הוא פרסם מכרז במטרה לבחור שלוש חברות בפריסה ארצית שינהלו ויתפעלו הדרכות והשתלמויות לנהגים המחויבים לכך על פי התקנות.
אחת הזכות במכרז הייתה ״המועצה הלאומית למניעת תאונות״, מוסד ללא כוונת רווח שהוקם כדי להילחם בתאונות הדרכים בישראל ונמצא כיום בהליכי פירוק.
בתביעה שהגישה המועצה נגד משרד התחבורה ב-2010 היא טענה שהוא הפר את תנאי ההסכם וגרם לה לנזקים של כ-45 מיליון שקל.
לטענתה, היא הקימה מערך הדרכה בסכומים ניכרים על בסיס נתונים שהוצגו במכרז באשר למספר הנהגים שעברו את הקורסים בשנת 2003. לדבריה, בניגוד להתחייבותו ולחובתו החוקית המשרד לא שלח זימונים לנהגים, לא אכף התייצבות ולא התלה רישיונות של נהגים שלא התייצבו לקורסים וכך מספר התלמידים שעברו את הקורסים בפועל היה נמוך הרבה יותר מה שצפתה, מה שהביא לכך שהוצאותיה עלו על הכנסותיה.
טענתה המרכזית הייתה שבתחילת יוני 2007 שונו תקנות התעבורה באופן שהחובה לעבור קורס ריענון הוטלה על נהגים עם וותק של 5 שנים (בניגוד למצב הקודם בו החובה הוטלה על נהגים בעלי וותק של 3 שנים). בעקבות התיקון לא הגיעו נהגים להשתלמות במשך שנתיים (2008-2009).
לדבריה, ההצעה לשינוי התקנות הונחה על ידי שר התחבורה על שולחן ועדת הכלכלה כחודשיים לפני שנחתם הסכם ההתקשרות מולה. למרות זאת, המשרד לא גילה לה את דבר השינוי הצפוי אף שהיה ער להשלכות הדרמטיות השליליות שיהיו לכך עליה.
הנתבעת טענה מנגד שהיא לא התחייבה לזמן את כל הנהגים החייבים בקורסים או לאכוף זאת עליהם ומדובר בשיקול דעת המסור לה כרשות מינהלית. הוא הוסיפה שבמסמכי המכרז נאמר בפירוש שהנתונים על מספר הנהגים המשתלמים מופיעים כאינדיקציה והערכה בלבד.
עוד לדבריה, נציגי התובעת הוזמנו לדיון בוועדה בכנסת והיא ידעה על התיקון הצפוי בתקנות. היא הוסיפה שבכל השנים התובעת התנהלה באופן כושל ואי הגדלת היקף הפעילות עקב שינוי התקנות רק מנעה ממנה הפסדים נוספים.
חוסר תום לב
אך השופטת עירית כהן מבית המשפט המחוזי בירושלים קיבלה את התביעה חלקית. היא קיבלה את טענת הנתבעת שהיא לא התחייבה לאכוף התייצבות מלאה של הנהגים לקורסים וגם לא הייתה התחייבות למספר מסוים של תלמידים.
עם זאת, השופטת קבעה שלא די בכך שנציגי התובעת הוזמנו לדיון בכנסת כדי להוכיח שהיא ידעה על שינוי התקנות הצפוי. השופטת ציינה שכאשר שינוי התקנות עמד על הפרק, וברור היה שאם יתקבל לא יגיעו תלמידים לקורסי ריענון במשך שנתיים, לא היה נכון להציג במכרז את נתוני שנת 2003 כאינדיקציה למספר התלמידים שיגיעו לקורס והצגת דברים זו מטעה ומהווה הפרה של חובת תום הלב.
הוכח לדבריה שבפועל, שינוי התקנות גרם לכך שבשנים 2008-2009 לא הגיעו נהגים חדשים לקורסי ריענון ונגרמו לתובעת הפסדים בהיקף של 3,931,606 שקל. משרד התחבורה חויב לשלם לתובעת את הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ושכ״ט עו״ד של 350,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד גיא סגלוביץ' ואח'
- ב״כ הנתבעת: עו"ד אפרת קרונברגר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד ניר בחרי
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין