לפסק הדין בעניין שיכט ואח' נ' מדינת ישראל- משרד הפנים
חקלאים ממושב קדימה הגישו תביעה כנגד משרד הפנים, לאחר שארבעה מעובדיהם הזרים נעצרו שלא כדין. החקלאים טענו לנזקים בהיקף של כמיליון שקל. ביהמ"ש קבע שאכן נגרמו לחקלאים נזקים אך פסק לטובתם פיצוי של כ-150 אלף שקל. מדוע?
שני חקלאים המגדלים תותים המיועדים בעיקר לייצוא, קיבלו היתר להעסקת עובדים זרים בחקלאות לאחר ששילמו את האגרה הנדרשת בגין כל עובד.
בפברואר 2006 הגיעו לשטחו של אחד החקלאים נציגים מיחידת האכיפה של משרד הפנים, ולקחו עימם ארבעה מתוך עשרת העובדים הזרים שעבדו באותה העת במקום, ועבדו עבור חברו. הנציגים טענו שהעובדים מועסקים שלא כדין משום שהם שייכים לחקלאי האחר ונוידו לשטח ללא הסדר מתאים.
החקלאי שעובדיו נלקחו ניסה לפעול לשחרור עובדיו, וטען בפני משרד הפנים כי העסיק את העובדים בהיתר וציין את השטחים שבהם הועסקו בטופס הבקשה להעסקתם. לטענתו, השטח אמנם שייך לחברו, אך הוא חוכר אותו ממנו. החקלאי אף הגיע למתקן הכליאה בנתב"ג, אך שם סירבו לדבר עימו.
משכך, הגיש החקלאי עתירה מנהלית נגד משרד הפנים, בה ביקש מביהמ"ש שיורה למשרד הפנים לשחרר את העובדים ולהימנע מנקיטת צעדים שישללו ממנו את זכותו להעסקת עובדים, וכן שיצהיר כי פעל בהתאם לרישיון שניתן לו.
משרד הפנים טען שהתובע לא דיווח על חכירת שטחו של החקלאי הנוסף לרשויות וגם לא על שותפות כלשהי בינו לבין אותו חקלאי, ולכן העובדים נלקחו כדין.
המשרד הוסיף כי לאחר שהתובע שלח מספר מכתבים לנציג יחידת האכיפה ושוחח עמו טלפונית על מנת לשכנעו שיחזור בו וישחרר את העובדים, הוחלט שלא לגרשם אלא להעביר אותם לחקלאי אחר. זאת, בהתאם למדיניות "השמיים הסגורים" לפיה פעל באותה תקופה.
השופטת: שני הצדדים אשמים
השופט ד"ר עודד מודריק, שקיבל את העתירה קבע כי לתובע הזכות להעסיק עובדים זרים ולעבד את שטחו, וכי מעצר העובדים לא היה מוצדק.
בהסתמך על פסיקה זו, הגישו שני החקלאים תביעה לבימ"ש השלום בתל אביב, בה טענו כי משרד הפנים התרשל בכך שלקח את העובדים שלא כדין. לטענתם, מאחר שהעובדים לא שבו לעבודתם, הם נאלצו לזנוח את שטחי התות ובכך נגרמו להם נזקים בהיקף של כמיליון שקל.
השופטת עינת רביד קבעה כי לכל אחד מהצדדים הייתה תרומה לתוצאה. לפי השופטת, התובעים לא דיווחו על השותפות ביניהם בכדי שהמדינה תקצה עבורם יותר עובדים, ומצד שני, היה על נציגי יחידת האכיפה לתת הזדמנות לתובעים להסביר את עמדתם, לנוכח העובדה, כי העובדים הועסקו כדין וכאשר ידעו היטב כי מדובר בתקופת השיא של קטיף התותים, כך שהשארת התובע ללא עובדים תגרום לו נזק.
משכך, העריכה השופטת את אחריות משרד הפנים ב-70% והטילה על התובעים אשם תורם של 30%.
לאחר שהשופטת פסלה את עדויות המומחים מטעם הצדדים, בקבעה כי אף אחת מהדרכים שהתוו אינה מתאימה לפתרון המחלוקת, היא בחרה להסתמך על נתוני משרד החקלאות.
בהתאם לנתונים אלו, השוותה השופטת את כמות ייצוא התותים בעונה שלמה לעומת הכמות שייצאו התובעים בפועל, ופסקה לתובעים כ-123 אלף שקלים בגין הנזקים שנגרמו להם, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקלים.
עו"ד צבי הלפגוט, ממשרד הלפגוט אדרי ושות' העוסק בדיני עבודה, אומר כי מדובר בפסק דין חשוב ועקרוני הקובע נורמה חדשה המטילה אחריות על המדינה על נזקים שנגרמו לבתי עסק בגין התנהלותה של יחידת האכיפה של משרד הפנים.
"ביהמ"ש קובע לראשונה כי על משרד הפנים חלה החובה לנקוט במשנה זהירות בעת ביצוע פעולות נגד עובדים זרים, ומדגיש כי מעצרים שרירותיים לא יוכלו לעבור לסדר היום המשפטי", מוסיף עו"ד הלפגוט, "ראוי, אם כן, שמעסיקי עובדים זרים יכירו את הבשורה וידעו לעמוד על זכויותיהם".
לפסק הדין בעניין שיכט ואח' נ' מדינת ישראל- משרד הפנים
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.