פסק דין
בתיק זה הגישו התובעים, שהם חקלאים במקצועם, תביעה על סך 1,007,261 ₪ כנגד מדינת ישראל - משרד הפנים (להלן: "משרד הפנים" או "הנתבעת"). התובעים מעבדים שטחים באזור השרון וכן מעבדים שטחים במושב קדימה בהם הם מגדלים תותים המיועדים בעיקר ליצוא.
התובע מס' 1 (להלן: "התובע" או "שיכט") והתובע מס' 2 (להלן: "מן") הגישו את תביעתם לאחר שביום 6.2.06 משרד הפנים לקח 4 עובדים זרים שעבדו בשטחי גידול התותים ולא השיבם לעבודתם. לטענתם, כתוצאה מכך, נגרמו להם נזקים בסכומים כמפורט בכתב התביעה. הנתבעת הגישה כתב הגנה ודחתה את תביעת התובעים, כאשר לטענתה לקיחת העובדים הזרים הייתה כדין, כמו כן טענה כנגד גובה הנזק הנטען.
לאחר שמיעת הראיות, הגישו הצדדים סיכומים. אתחיל בסיפור המעשה, אחר כך אדון בשאלת החבות ולאחר מכן בשאלת הנזק.
סיפור המעשה
התובע הגיש בחודש אוקטובר 2005 בקשה למתן היתר להעסקת עובדים זרים בחקלאות לשנת 2006. בקשה זו היוותה הארכת תוקף של היתר קיים להעסקת עובדים לשנת 2005. בחודש ינואר 2006 פורסמה הקצאת העובדים הזרים בענף החקלאות ועל פיה הוקצו לתובע חמישה עובדים זרים. התובע נדרש לשלם אגרה בגין כל עובד וכך עשה. התובע קיבל רישיון ממשרד הפנים מסוג ב/1 להעסיק את העובדים.
התובע העסיק, בין היתר, ארבעה עובדים זרים בעלי אזרחות תאילנדית, שקיבל רישיון להעסקתם ושמותיהם ומספר דרכוניהם כדלקמן:
CHANSOONGNOIN PHIT דרכון מס' T459837.
SAENGKAEW SAWAT דרכון מס' Y413255.
SAENGKAEW SITTHIPHON דרכון מס' Y542945.
SANGLEE ANEK דרכון מס' Y540246 (להלן: "העובדים").
לטענת התובע, העובדים עבדו בשטחי החקלאות שלו מיום הגיעם לישראל ועד למועד מעצרם ביום 6.2.2006. ביום 6.2.2006 בשעות הבוקר המוקדמות הגיעו שניים מנציגי יחידת האכיפה של משרד הפנים וביניהם מר ליאור פרץ (להלן: "פרץ") לשדה תותים במושב קדימה, שם עבדו 10 עובדים זרים. נציגי יחידת האכיפה טענו, כי מיד הגיע למקום מר מן, הודיע שהוא בעל המשק, ונסע להביא את דרכוני העובדים. לאחר קבלת הדרכונים ובדיקתם התברר, כי שישה מתוך עשרת העובדים מועסקים על ידי מר מן, וארבעה מועסקים על ידי התובע. נציגי יחידת האכיפה טענו כי משלא מצאו כי קיים הסדר המאפשר ניוד ארבעת העובדים הרשומים על שם התובע לשדהו של מר מן, לקחו את ארבעת העובדים ליחידת הגירה מרכז בנתב"ג. התובע טען כי ניסה להציג לפרץ את האישורים שקיבל, אך ללא הועיל.
מעיון ב"פרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים (שבח"ים)" מיום התפיסה, שנערך לכל אחד מהעובדים, וצורפו כנספחים ב'-ה' לתצהירו של עמרני, ואשר הדברים הכתובים בהם דומים מאד לגבי כל אחד ואחד מהעובדים, נכתב כי העובדים נעצרו במשק חקלאי "אברהם מן" לגידול תותים במושב קדימה, וכי נכנסו לישראל באישור עבודה לתובע, ובפועל טענו העובדים כי עבדו אצל התובע ומן, כאשר "שני המעסיקים האלו עובדים ביחד ותמיד עובד אצל אחד מהם." עוד נכתב בפרוטוקול, כי בשיחה עם התובע לסלולר הוא סירב להגיע למשטרת ההגירה לצורך בירור, והתחייבות לא לנייד את עובדיו, וכן טען כי לו ולמן יש הסכם שותפות, אך אין לו מסמך המאשר זאת. החלטת עמרני המופיעה בפרוטוקולים היא: "ניוד לא חוקי. להשאירו במשמורת עד להרחקתו מישראל."
בהמשך, התובע פנה טלפונית למר ברוך קוזרו (להלן: "קוזרו") ופירט בפניו כי בידיו רישיון להעסיק את העובדים וכי פרץ ביצע פעולות שלא כדין. קוזרו הציע לתובע להגיע למתקן הכליאה, להציג את המסמכים וכך לשחרר את העובדים. התובע הגיע תוך זמן קצר למתקן הכליאה בנמל תעופה על שם בן גוריון בניסיון לשחרר את העובדים. לטענתו אנשי משרד הפנים, ששהו אותה שעה במתקן הכליאה, ובראשם מר יצחק עמרני (להלן: "עמרני"), סירבו לשוחח עמו.
התובע פנה בו ביום לקבלת ייעוץ משפטי ונקיטה בהליכים לשחרור העובדים ומיד נשלח מכתב על ידי עו"ד בז'רנו-שפירא בו נדרש שחרור העובדים והשבתם למעסיקם. ביום 7.2.06 מר יניב פלס מיחידת האכיפה של משרד הפנים (להלן: "פלס") השיב למכתב כך: "על אף העובדה כי העובדים לא עבדו אצל מעסיקם החוקי מר נפתלי שיכט ובניגוד לתנאי ההיתר שניתן לו, נציג משרד הפנים שוחח עם מר נפתלי והסביר לו כי משרד הפנים מוכן, לפנים משורת הדין, לשחרר את העובדים ולהימנע ממעצרם, אך הדבר מחייב התחייבות מצדו להסדיר את אשרתם של העובדים ולהימנע בעתיד לניידם למעסיקים אחרים בניגוד לתנאי ההיתר. מר נפתלי סרב להגיע למתקן משטרת ההגירה ולחתום על התחייבות כזו. התנהלותו של מר שיכט מעידה אולי על נחיצות העובדים שבנדון אצלו והנושא הועבר לבדיקה של משרד התמ"ת האחראי למתן היתרי העסקה. יובהר כי העובדים שבנדון עומדים תחת נוהל "שמים סגורים" ומיועדים להשמה מחדש אצל מעסיקים בעלי היתר להעסקת עובדים זרים כדין."
למחרת, 8.2.06, השיבה עו"ד התובע למר פלס במכתב ובו ציינה כי העובדים הועסקו על פי היתר כדין וכי העובדים הועסקו על ידי התובע "בשטחים אותם ציין בטופס הבקשה "להעסקת עובדים זרים בחקלאות לשנת 2006", בקשה מס' 02480." באותו יום או למחרת כתבה עו"ד התובע מכתב נוסף ובו ציינה כי אינה מצליחה להשיג את מר פלס בטלפון וכי מכתבה טרם נענה וכן כתבה כך: "השטח בו נעצרו העובדים הזרים בקדימה מוחכר על ידי מרשי... מצ"ב הסכם ההתקשרות בין המחכיר למרשי. בהתאם להסכם ברור, כי מרשי לא נייד את העובדים למעסיקים אחרים, בהתאם לתנאי ההיתר, כפי שנטען על ידי משרד הפנים."
בהמשך התנהלה שיחת טלפון בין מר פלס לבין ב"כ התובע, אשר במסגרתה לא חזר בו מר פלס מעמדתו ולאחר מכן נשלחו עוד מספר מכתבים למר פלס, אשר לא נענו. בסופו של דבר, משרד הפנים החליט כי העובדים לא יגורשו אלא יועברו לחקלאי אחר וזאת בהתאם למדיניות "השמים הסגורים" בה נקט משרד הפנים באותה תקופה.
התובע הגיש בחודש פברואר 2006 עתירה מנהלית נגד משרד הפנים בה פירט את השתלשלות העניינים וביקש מבית המשפט כי ייתן צו ביניים המורה למשרד הפנים לשחרר את העובדים, להימנע מנקיטת צעדים, שיש בהם לשלול את זכותו להעסיק עובדים, ולהצהיר כי פעולותיו נעשו בהתאם לרישיון שניתן לו. בא כח משרד הפנים הגיב לעתירה וביקש לדחותה. ביום 6.3.2006 התקיים דיון בפני כב' השופט ד"ר עודד מודריק, אשר קבע:
"...עליי לומר שהרושם שלי למקרא העתירה וצרופותיה והתגובה וצרופותיה שכנראה חלה טעות אצל גורמי האכיפה של משרד הפנים. ייתכן שהטעות הייתה תמימה, ייתכן שהם הוטעו וייתכן שנכשלו בבדיקת עובדות פזיזה מידי..."
כחלק מהחלטתו, קבע כבוד השופט מודריק, סעדי ביניים והורה לבא כוח המשיב להגיב פורמאלית לעתירה, תוך 15 יום.