משק, רכב ותכולת בית: חד-הורית זכתה בירושת עתק - פסקדין

לאור קיום צוואת אביה, תקבל האישה גם 50% מהכנסות השטח החקלאי. התנגדות אחיה שנושל מהירושה - נדחתה

הטיפול באבא השתלם: בית המשפט למשפחה בפתח תקווה הורה לאחרונה על קיום צוואת אב ל-10, במסגרתה הוריש את עיקר העיזבון - כולל משק חקלאי, רכב ותכולת בית - לאחת מבנותיו, אם חד-הורית שדאגה לכל צרכיו. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן דחתה את התנגדות אחד מהאחים שנושל לגמרי, בנימוק שלא הוכיח כי הצוואה נערכה תחת אי-כשירות או השפעה בלתי הוגנת.

הצדדים עשרה אחים, ילדי אישה שנפטרה ב-2015 וגבר שהלך לעולמו ב-2018. שנתיים טרם מותו ערך האב צוואה במסגרתה הוריש לבתו-התובעת את המשק שלו, כמו גם את תכולת ביתו במושב, רכבו, 50% מהכנסות המשק והשטח החקלאי, וכן זכויותיו בגמלת ניצולי שואה. לבנו-הנתבע לא הוריש דבר, בנימוק שקיבל לאורך השנים את כספי ניהול המשק, אשר נטענו להיות "סכומי עתק".

משהנתבע סירב להשלים עם הדרתו מהעיזבון, הגיש התנגדות בה טען שהצוואה נערכה בתקופה שאביו סבל מדמנציה ולא היה כשיר, ובנוסף שהופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. עוד טען הנתבע שהוא ואשתו מונו בזמנו כ"בנים ממשיכים", ובנסיבות אלה התבקש בית המשפט לקיים צוואה קודמת, אשר עיגנה זאת.

מנגד טענו הבת הזוכה ושישה מאחיה שההתנגדות לצוואה חסרת בסיס. נטען שהתובעת גרה בבית אביה מאז נולדה, תוך שטיפלה בו, סעדה אותו ודאגה לכל צרכיו עד יומו האחרון - ומכאן ההיגיון בבחירתו להוריש לה נתח נכבד, בלשון המעטה, מעיזבונו. מדובר, לטענת תומכי הצוואה, באם חד-הורית, "ויש להניח כי המנוח רצה לדאוג לה ולעתידה".

סבל מדיכאון, אבל יצא מזה

ואכן, אף מסקנת השופטת בן-דב ג'וליאן הייתה שהתנגדות האח המנושל לצוואתו האחרונה של אביו משוללת יסוד. אשר לטענת אי-הכשירות, הובהר שעל-פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הסבירות שהמנוח היה כשיר לערוך את הצוואה גבוהה מזו שהיה בלתי כשיר; זאת, הגם שכחצי שנה קודם לכן כשירותו נשללה ממנו בשל דיכאון על פטירת אשתו.

"המומחה הסביר כי על-פי התיעוד הרפואי והסוציאלי, נראה כי המנוח יצא מהמצב הדיכאוני שבו היה שרוי", דברי השופטת, כאשר "הקפדתו על היגיינה שמעידה על השיפור במצב הרוח, וכן יכולתו ליזום" - תומכים במסקנה זו. היא אימצה, בנסיבות אלה, את ממצאיו וקבעה שהמנוח היה כשיר להוריש בצוואתו האחרונה.

בעוברה לדון בטענת ההשפעה הבלתי הוגנת, ציינה אומנם השופטת שהמנוח סבל מאי-ספיקת לב, נעזר במחולל חמצן, לא התנייד עצמאית והיה תלוי בזולת – ואולם למסקנתה, לא הוכח שהאב פיתח תלות חולנית במי מהיורשים, באופן הפוגם בתוקף צוואתו. היא קבעה שהבן המנושל לא הראה שאביו "היה תלוי באופן מוחלט בתובעת דווקא, או במי מהתובעים", אלא אדרבה – העיד שבשנת עריכת הצוואה היה בקשר עמוק עמו, ביקר אותו מדי יום ולמעשה היה "צמוד" אליו.

לקראת סיום הדפה השופטת אף את טענת הנתבע שהוא ורעייתו מונו בזמנו כבנים ממשיכים, באופן המונע את העברת המשק לאחותו. הובהר שלא הוצגה אסמכתא כלשהי לכך שהליך המינוי הסתיים, כאשר שאר המסמכים עליהם נשען הבן - אינם תומכים בטענתו.

"מכלל הראיות שהוצגו, חוות דעת המומחה והתרשמותי מעדויות הצדדים לפניי, לא מצאתי כי נפל פגם בצוואת המנוח. שוכנעתי כי המנוח חתם על צוואתו זו האחרונה כשהוא כשיר לערוך צוואה, מרצונו החופשי, ללא השפעה בלתי הוגנת", סיכמה השופטת. לאור זאת נקבע שהצוואה תקוים, תוך דחיית התנגדות הבן ואשתו וחיובם ב-80 אלף שקל הוצאות.

• ב"כ התובעים 2-7: עו"ד ישראל פלדמן ועו"ד צוף פלדמן
• ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד צילה טמיר ועו"ד בני טמיר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.