37 שנות נישואים, בלי זכויות בבית המגורים? המחוזי הפך את ההחלטה

בית המשפט למשפחה קבע כי הנכס שניתן לבעל במתנה יישאר שלו בלבד. בערעור נקבע שהאישה הוכיחה כוונת שיתוף - וזכאית למחצית הזכויות

37 שנות נישואין לגבר מכה ובוגדני הסתיימו במפח נפש, עם קביעת בית המשפט שבית המגורים – שניתן לבעל במתנה על-ידי אביו – יישאר שלו. האישה לא ויתרה והגישה ערעור למחוזי בחיפה, שהתקבל לאחרונה: השופטת אספרנצה אלון, בהסכמת השופטים חננאל שרעבי (אב"ד) ואריה נאמן, קבעה שהוכחה כוונת שיתוף ביחס לנכס, ועל כן יש לחלקו.

מדובר בבני זוג שנישאו ב-1985 והתגרשו ב-2022.. יש להם שלושה ילדים, אחד מהם נכה שעבר קרוב ל-15 ניתוחים. הבעל, שאישר כי בגד באישה, הורשע על-פי הודאתו אף בתקיפתה (כמו גם באיומים ובהיזק לרכוש). הסכסוך עסק בבית בו גרו הצדדים משך תקופת נישואיהם, אשר במקור היה בבעלות אבי הבעל, כאשר הלה העניקו במתנה לבנו ב-2013.

במאי אשתקד דחה בית המשפט למשפחה בקריות את תביעת האישה לקבלת מחצית מהנכס. נקבע שלא עלה בידה להוכיח "דבר מה נוסף" מעבר לתקופת החיים המשותפת, ולכן הבית יישאר של הבעל. מכאן הערעור שהוגש למחוזי, בו טענה האישה שקופחה לאחר עשרות שנות נישואים לבעל שבגד בה ונהג כלפיה באלימות פיזית ומילולית.

לשיטת המערערת, הוכח על-ידה "דבר מה נוסף" ומשכך על הבית להתחלק בין הצדדים. אכן, סיפרה, הנישואים למשיב לא היו "גן של ורדים", ואולם לטענתה הייתה ביניהם אווירה כלכלית של שיתוף, ומכאן שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט להוציאה ממערכת היחסים הארוכה ללא כל זכויות בנכס.

מנגד טען הבעל שלא אווירת שיתוף נהגה בין הצדדים, אלא "תמונה ברורה של אווירה עגומה, חוסר שיתוף פעולה והיעדר מאמץ משותף". לטענתו גרושתו כשלה בהוכחת כוונת שיתוף בנכס – שכאמור קיבל בזמנו במתנה מאביו, וככזה מהווה "נכס חיצוני" שאינו בר איזון – כך שפסק הדין נכון ואין לשנותו.

הסתמכה על מצגיו

אבל השופטת אלון, כותבת פסק הדין, חשבה אחרת. היא קבעה שבניגוד למסקנת בית המשפט למשפחה, המערערת "הצליחה גם הצליחה" להראות "דבר מה נוסף" המקנה לה זכויות בבית מכוח כוונת השיתוף הספציפית; זאת על רקע שימוש הבעל בקצבאות הבן הנכה לביצוע השבחות בלתי מבוטלות בנכס לאורך השנים, כמו גם בחירתו להפקיד פיצוי משמעותי שקיבל בגין נזק גוף, בסך 283 אלף שקל, לחשבון המשותף.

"בנסיבות הספציפיות של המשפחה", נימקה השופטת, "כאשר מדובר באישה מוחלשת שעסוקה בגידול שלושת ילדיה - לרבות ובמיוחד בבן הנכה - כאשר היא מתגוררת מיום נישואיה ועד ליום גירושיה (37 שנים) בבית, כאשר נלקחות הלוואות מחשבונות משותפים, כאשר היקף ההשבחות הינו משמעותי הן מבחינת השטח והן מבחינת השווי, כאשר האיש מפקיד לחשבון המשותף את כספי הפיצויים שלו, כאשר הבן הנכה מתגורר בבית והאישה היא זו שמטפלת בו, כאשר האיש לא מימן את התוספות מכספים חיצוניים פרטיים שלו אלא מכספי הבן הנכה המשותף, עמו אין הוא בקשר, ואין הוא מסכים להעביר זכויות על שם הבן, וכאשר מדובר בנישואין ראשונים שנמשכו 37 שנים - יש ללמוד כוונת שיתוף בבית".

בתוך כך הופנה זרקור אף למצגי כוונת שיתוף מטעם הבעל שיצרו, להתרשמות השופטת, הסתמכות אצל האישה - שבחרה לנתב את כוחותיה למען הבית והילדים בידיעה שביום סגריר תקבל נתח מבית המגורים. גם דברי הבעל בהליך אחר - שמדובר ב"נכס משותף שאין לנו שום מחלוקת שלאישה מגיע פיצוי" – מהווים, לדברי השופטת, הודאת בעל דין כי נוצרה לגבי הבית כוונת שיתוף ספציפית.

הודגש, לסיום, כי תוצאה שבה האישה תצא ממערכת היחסים הארוכה ללא זכויות בבית אינה מתיישבת עם זעקת ההגינות והצדק. לאור זאת נקבע שהבית שייך לצדדים שווה בשווה, וכי הבעל ישלם לגרושתו 10,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ המערערת: עו"ד ג'וואד סקס (סיוע משפטי)
• ב"כ המשיב: עו"ד שחאדה נהידה (סיוע משפטי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.