מנהל חברה מחק רישומי הנה״ח – טענת ״פרעתי״ של החייב התקבלה

החייב שילם לחברה כספים על חשבון חוב שהובטח במשכנתא. מנהל החברה מחק רישומים כך שלא ניתן היה לדעת מה מתוך החוב נפרע. כתוצאה מכך קיבלה הרשמת את טענות החייב וקבעה כי החוב נפרע ברובו.  

הרשמת דיאנה פסו-ואגו מלשכת ההוצאה לפועל פתח תקווה קיבלה לאחרונה ברובה טענת ״פרעתי״ של סוחר יהלומים שצבר חוב כלפי חברה שסיפקה לו סחורה. החברה הגישה למימוש שטר משכנתא על סך 346,050 דולר בגין החוב אך בשל מחיקות שביצוע מנהלה בכרטסת ניהול החשבונות הרשמת קיבלה את טענת החייב כי שילם את החוב ברובו.  

לפני כשנה פתחה חברה המשווקת יהלומים תיק הוצאה לפועל נגד סוחר שהיה עמה בקשרים עסקיים. היא ביקשה לממש שטר משכנתא על סך 346,050 דולר שעליו חתם לטובתה.

החברה ציינה כי סיפקה לחייב יהלומים שנמכרו על ידי האחרון בארצות הברית אך במהלך השנים הוא צבר כלפיה חוב. לפיכך, נחתם ביניהם הסכם ב-2010 בו הוא חתם על שטר משכנתא לשעבוד דירת המגורים שלו לטובתה במטרה להבטיח את החזר חובותיו כלפיה.

בבקשה לביצוע השטר שהגישה טענה החברה כי החייב לא פרע את החוב ויש לממש את המשכנתא.  

החייב התנגד לבקשה וטען כי על פי ההסכם שטר המשכנתא נועד להבטיח את החוב שהצטבר עד מועד החתימה ולא חובות שייצברו לאחר מכן. 

הוא הסביר כי הייתה הפרדה מוחלטת בין התשלומים ששילם על חשבון חוב זה לבין אלו ששילם על חשבון סחורה שלקח מהחברה לאחר מועד חתימת השטר. לדבריו, הוא השיב את מלוא החוב שהובטח במשכנתא כך שאין בסיס למימושה.

להוכחת טענותיו הגיש החייב מסמך מ-2015 שנערך בנוכחות הצדדים בו נכתב כי קיים ״חוב ישן״ בסך 59,000 דולר וחוב בגין סחורות בסך 39,000 דולר.

הוא גם הציג תדפיסים של כרטסת החשבונות של החברה, ממנה ניתן ללמוד כי ביצע תשלומים על חשבון החוב. לטענתו, בבקשת הביצוע שהוגשה על ידי החברה נמחק תיעוד זה. 

מנגד, מנהל החברה העיד כי אמנם קיבל מהחייב כספים ״על החשבון״ אך החוב גדל. לשיטתו, לא הייתה הפרדה בין החוב הישן שהובטח בשטר לבין החיובים השוטפים ושטר המשכנתא בא להבטיח כל חוב שנצבר לטובת החברה.

מחיקה בעייתית

הרשמת פסו-ואגו קיבלה את טענות החייב ברובן.

היא ציינה כי לפי חוק החוזים, חייב רשאי בעת התשלום לציין בפני הנושה עבור איזו התחייבות מועברים הכספים. בנסיבות אלה, לחייב הייתה זכות לבחור האם התשלום יעודכן על חשבון החוב שבהסכם או על חשבון החיובים השוטפים והוא עשה כן במשך שנים. ואולם, מנהל החברה מחק נתונים אלה.

השופטת כתבה כי מעבר לבעייתיות במעשיו – פגיעה בראיות ובמסמכים, יש כאן פגיעה בזכותו של החייב לקבוע איזה חוב ישולם קודם.

בנסיבות אלה, אין בידי החברה מסמכים המעידים מה הסכום שנותר לתשלום בגין החוב המובטח במשכנתא ומנגד, המסמכים שהגיש החייב מבססים את המסקנה כי רוב החוב שולם.

השופטת קבעה כי על פי המסמך מ-2015 החוב המובטח עמד אז על 59,000 דולר בלבד. היא ציינה שמחומר הראיות עולה שהחייב שילם לאחר מכן 10,150 דולר. לפיכך היא קבעה שהחוב שנותר לפירעון ושמובטח במשכנתא הוא 48,850 דולר בלבד.

החברה חויבה בהוצאות בסך 7,000 שקל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בהחלטה 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין