בית משפט השלום בחיפה קיבל באחרונה חלק מתביעתו של נער שקפץ קפיצת ראש לנהר הירדן ונחבל קשות בראשו וצווארו. אף שהנער עצמו התרשל, רוב האחריות הוטלה על המועצה האזורית גליל עליון.
במאי 2009 הגיע נער בן 17 עם חבריו ל"טיילת שביל בן עמי" שבפארק נהר הירדן וקפץ קפיצת ראש למים. הנער נחבל בראשו ובצווארו ופונה לבית החולים רמב"ם שבחיפה, שם עבר ניתוח ואושפז לשבועיים, ולאחר מכן הועבר לשיקום של חודשיים בבית לוינשטיין.
לנער נגרמו נזקים רפואיים קשים ביניהם צליעה, הגבלה בטווח תנועות הצוואר, דחיקת הלוע קדימה, הפרעה בבליעה ועוד, שבגינם תבע את מדינת ישראל, המועצה האזורית גליל עליון ואת רשות ניקוז הנחלים, בטענה שהן אחראיות לפגיעתו: המדינה – מתוקף היותה בעלת המקרקעין, המועצה – מתוקף היותה מקימת הפארק, המחזיקה והמתפעלת שלו, ורשות הניקוז – כגוף המוסמך להכשיר את נהר הירדן לרחצה.
הנתבעות טענו שיש לדחות את התביעה. לשיטתן, רוב האחריות לפגיעה רובצת על כתפיו של הנער, שמתגורר בקרבת מקום ומכיר את האזור מצוין, ובכל זאת בחר לקפוץ "ראש" באזור בו המים רדודים ועכורים.
המדינה ורשות הניקוז טענו שהנער לקח סיכון "בלתי סביר" ושאם כבר האחריות היא של המועצה האזורית שכן היא זו השולטת בגישה למקום.
המועצה מצידה טענה שלנער יש אשם תורם של 75% בפגיעותיו, ולטעמה דווקא המדינה היא בעלת הסמכות להורות על התקנת שלטים לאורך כל נהר הירדן, או לחוקק חוקים בעניין הוראות בטיחות ברחצה במאגרי המים בישראל.
מי אחראית לפגיעה?
בפסק דין שניתן לפני ימים ספורים הודיע השופטת איילת הוך טל שהיא דוחה טענות הנתבעות כי רוב האשמה לפגיעה היא של הנער. עם זאת, היא פטרה את המדינה ואת רשות הניקוז מאחריות כלפיו. השופטת הסבירה כי לפי חוק הנזקים האזרחיים, המדינה אינה אחראית על נזקים שנעשים בנכסיה כל עוד אינה מחזיקה בהם.
לגבי רשות הניקוז, השופטת קבע כי לא הוכח שהייתה מודעת לסכנה כלשהי במקום התאונה ולא טיפלה בה, ולכן, לא חלה עליה חובת זהירות כלפי הנער. המועצה האזורית לעומתה, היא זו שדאגה לתפעל את הפארק, להציב בו פקחים, למנוע את הגישה אליו מחוץ לשעות הפעילות ועוד. כל אלו מקימים לה אחריות כלפי הרוחצים.
בנוסף, על אף ידיעת פקחי המועצה על מקרים של קפיצות לנהר, "כשברור שהדבר עלול לגרום לפגיעה, איש מטעם המועצה לא פעל לתיקון העניין" כתבה השופטת וקבעה כי המועצה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי הנער.
עם זאת, לנוכח היכרותו המצוינת של הנער עם המקום, במקביל להיעדר הפעלת שיקול דעת השופטת החליטה להטיל עליו 30% אשם תורם לפגיעה.
לעניין הפיצויים השופטת הסבירה כי נהוג לקבוע למי שנפגע כקטין נכות תפקודית זהה לנכות הרפואית שעומדת על 48%, ומכך היא גזרה את הפיצויים.
השופטת מצאה ששווי הנזקים הרפואיים והאחרים שנגרמו לנער עומד על 1.78 מיליון שקל, מהם יש לנכות 30% אשם תורם ואת הסכום שקיבל מביטוח לאומי. סך הכל המועצה תצטרך לשלם לו 867 אלף שקל פיצויים ועוד 165 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
גם הנער יאלץ לשלם הוצאות משפט מתונות, בגובה 9,000 שקל, למדינה ולרשות הניקוז שכן התביעות נגדן נדחו.
- ב"כ התובע: עו"ד ר. דורון
- ב"כ המדינה: פרקליטות מחוז חיפה
- ב"כ המועצה האזורית: עו"ד י. נחשון
- ב"כ רשות הניקוז: עו"ד י. שפרבר
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין