מוכרת בחנות נעליים נפגעה בעינה לאחר שהרימה משקל כבד. המומחים הרפואיים מטעם בית הדין לעבודה נחלקו בשאלת הקשר הסיבתי בין הרמת המשקל הכבד לבין הפציעה.
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל-אביב השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ הכירה בשבוע שעבר בעובדת כנפגעת עבודה. השופטת העדיפה את חוות דעתו של המומחה שהיטיב עמה על פני זו שפסלה את תביעתה.
התאונה התרחשה בספטמבר 2010. העובדת, קצרת רואי ומרכיבת משקפיים, הרימה קרטונים במשקל 30 ק"ג במהלך עבודתה בחנות נעליים. לאחר מכן היא ראתה פס שחור בעין שמאל שבעטיו פנתה לטיפול רפואי, במסגרתו התברר כי היא סובלת מהיפרדות רשתית.
פניית העובדת לביטוח לאומי שיכיר בה כנפגעת עבודה נדחתה בטענה שאין קשר סיבתי בין המאמץ הפיזי שלה בעבודה לבין הפגיעה. העובדת ערערה על ההחלטה בתביעה שהגישה ב-2012 בביה"ד לעבודה.
השופטת גילצר-כץ מינתה רופא מומחה לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי.
המומחה גרס כי המחקרים מצביעים על סיכון מוגבר להיפרדות רשתית אצל קצרי רואי, שעולה לאחר הרמת משאות כבדים לאורך זמן. בהיעדר נתונים על מאמץ פיזי מתמשך, מסקנתו הייתה כי היפרדות הרשתית אירעה כתוצאה מקוצר הרואי של התובעת ולא עקב המאמץ.
לאחר שמיעת הצדדים, ומשהסתבר כי יש אסכולה רפואית שגורסת אחרת, השופטת מינתה רופא מומחה נוסף שיחווה דעתו בסוגיה.
המומחה השני הפנה למחקרים מהם עולה כי מאמץ גופני חריג אצל אנשים קצרי רואי המלווה בעלייה משמעותית של הלחץ בפלג הגוף העליון – מגדיל את הסיכוי לקרע הרשתית גם אם הוא חד-פעמי. לפיכך, מסקנתו הייתה כי המאמץ הפיזי של התובעת בעבודה גרם להחמרת מצבה.
יצויין כי דעתו של המומחה השני הייתה מנוגדת לנייר עמדה של ארגון רופאי העיניים, והמוסד, שהתנגד לדעתו, עימת אותו עם עובדה זו.
תשובת המומחה הייתה כי מסקנתו מבוססת לא רק המחקרים אלא גם על נסיון קליני של מעל ל- 30 שנה במהלכן פגש מקרים "שללא צל של ספק נוצרו בעקבות מאמץ חריג".
התובעת ביקשה מביה"ד לקבל את תביעתה על יסוד חוות הדעת השנייה ואילו ביטוח לאומי ביקש לפסול את חוות הדעת השנייה הסותרת את נייר העמדה, ולדחות את התביעה על יסוד חוות הדעת הראשונה.
לפי מצפונם
אולם השופטת החליטה לקבל את התביעה כאמור בהתבסס על חוות הדעת השנייה, שלטעמה לא נפל בה פגם. השופטת ציינה כי הגישה הרווחת בפסיקה היא להעדיף את חוות הדעת שמיטיבה עם המבוטח על פני חוות דעת ששוללת את תביעתו.
כמו כן, היא הבהירה שאת הקשר הסיבתי בין המאמץ הגופני לבין היפרדות הרשתית יש לבחון ללא קשר לסיכון המוגבר אצל קצרי רואי (כפי שעשה המומחה הראשון). אם לא ייעשה כך, קבעה, אנשים קצרי רואי לעולם לא יוכרו כנפגעי עבודה בסיטואציה כזו, על אף שהם הכי נזקקים לכך.
השופטת אף התבטאה בנחרצות לגבי הבקשה לפסול את חוות הדעת השנייה עקב אותו נייר עמדה כשכתבה כי מבחינתה "אין מסמך, בוודאי שלא נייר עמדה שהוא בבחינת 'כזה ראה וקדש'".
לגישתה, הנייר מבטא עמדה בלבד ויש לעודד מומחים לא להתבסס רק על מחקרים ולחוות את דעתם על פי "מצפונם המקצועי" ונסיונם המעשי.
המוסד חויב ב-8,500 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד איתי דרין
- ב"כ הנתבע: עו"ד יוחאי אלרון
עו"ד שלמה זיסרמן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין