לפסק הדין בעניין מסעודין נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב ואח'
האם יוכל בעליו של עדר כבשים, שהמדינה הקצתה לו חיבור מים מרוחק, לקרב את נקודת החיבור למקום המכלאה של העדר? לטענת המדינה, זו פרצה הקוראת לגנב, שכן התושבים יעשו שימוש ביתי במים המוקצים לעדר. בית המשפט קבע, שהתנהלות המדינה פוגעות הן בפרנסת העותר והן בכבשים עצמן.
בעליו של עדר כבשים משבט אלעזזמה שבנגב, הנמנה על הכפרים הבדואים הלא מוכרים, ביקש לקבל הקצאת מים לעדר בן 200 כבשים ו-100 טלאים. העדר, בניגוד לכפר, דווקא מוכר על ידי הרשויות: הוא מחוסן ורשום כדין ואף הוקצתה לו מכסת מים.
לבעל העדר ובני משפחתו, המקבלים מי שתיה ממתקן המים הסמוך למקום מגוריהם, הוקצתה מכסה שנתית נוספת של 500 מ"ק עבור העדר, אלא שנקודת החיבור מרוחקת מהמכלאה. בכל פעם שצריך להשקות את העדר, יש לנווטו מרחק רב אל נקודת ההשקיה ולהחזירו חזרה, מה שגורם לבעיות ולטרחה רבה.
בעקבות זאת, הגיש האיש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה להגדלת ההקצאה ולקירוב נקודת ההשקיה למכלאה. הערר הוגש כנגד הרשות הממשלתית למים ולביוב, משרד החקלאות ומקורות.
מים הומניטריים?
לטענתו, מלבד העובדה שנקבעה לו הקצאה פחותה באופן משמעותי מהקבוע בתקנות, הרי שהחיבור המרוחק מפלה אותו לרעה ביחס לחקלאים אחרים.
הרשות הממשלתית למים ולביוב ומשרד החקלאות טענו, כי אספקת המים לישובים הלא מוכרים נועדה רק לצרכי שתיה והיא ניתנת מסיבות הומניטריות. במקרה זה, טענו, מקורות חיברה נקודת השקיה עבור העדר באופן חריג, כשהובהר לעותר כי לא יתאפשר חיבור תשתית מים אחר, שעלול לשמש את ההתיישבות הבלתי חוקית. ככלל, ציינו, המדיניות היא לאפשר מים לעדר רק בשטחי המרעה.
לעניין כמות ההקצאה נטען, כי היא בהתאם לתקנות המים לשנת 2013 והעורר אף לא ניצל את מכסתו במלואה. לדבריהן, עליו להגיש את האישורים הנדרשים על מנת לקבל מכסת מים חדשה בהתאם לתקנות לשנים 2014-2016.
העדר מוכר, הכפר לא
השופט רון שפירא החליט לקבל את הערר בכפוף לסייגים. לדבריו, נראה כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים לעניין היקף ההקצאה, שכן המשיבות הסכימו שהעורר אמור לקבל מכסת מים בהתאם לתקנות לשנת 2014-2016, ככל שהעדר אכן עומד בכל האישורים הנדרשים בחוק.
נקודת החיבור, לדברי השופט, נוגעת לסוגיית מדיניות אספקת המים לבדואים בנגב, שנדונה רבות: האם זכאים הכפרים הלא מוכרים בנגב לתבוע התקנת חיבורים פרטיים למים? נקבע כבר, כי יש לאפשר לתושבים נגישות מינימאלית למי שתיה, וגם אם קיימת פגיעה בזכותם לנגישות למים, הרי שמטרתה נובעת מהרצון לתמרץ אותם לעבור למרכזי אוכלוסין חוקיים.
על אף זאת, נקבע כי במקרה זה יש להתקין נקודת חיבור קרובה למכלאה: משאישרה המדינה את חוקיות העדר, ואף אישרה לו הקצאת מים, הרי שהיא אינה יכולה להתנער מחובתה להנגישם. כך לא תפגע פרנסת העותר ולא יפגעו החיות, שהדאגה להן ולרווחתן היא ערך בפני עצמו.
מים עם תנאים
על כן, אישר השופט לעורר להניח צינור מים נוסף מנקודת החיבור הקיימת אל המכלאה. זאת בתנאי, שמערכת המים תופרד מזו הביתית, ובאופן שלא יאפשר לעשות שימוש במים המיועדים לעדר לצריכה הביתית. לא נפסקו הוצאות.
עו"ד יהודה בוקוולד, העוסק, בין היתר, בתחום החוקתי והמנהלי, סבור שבכל פעם שנציגי המדינה עומדים וטוענים בבית המשפט כי מדיניות הממשלה היא לדאוג לאספקת מים לשתייה בלבד עבור כפר לא מוכר, נזרע זרע פורענות. לדבריו, "בהולכה בין הטיפות, פסיקת בית המשפט מעדיפה את זכותו של עדר הכבשים ומזכירה את חשיבות הדאגה לחי כחובה של האדם לגלות התחשבות ולדאוג לרווחתו".
"לו רק הייתה המדינה מאמצת כחובה גם את ההתחשבות והדאגה לרווחת כלל אזרחיה, בכל תחום ובלי הבדל דת גזע ומין, היו מצבנו עתידנו טובים יותר" מסכם עו"ד בוקוולד.
לפסק הדין בעניין מסעודין נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב ואח'
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.