תאגיד המים עיקל את חשבונו העסקי של עו"ד בשל חוב על דירה שהשכיר לזרים מאריתריאה ולמרות הודעתו על חילוף דיירים בדירה. ביהמ"ש הטיל את מרב האחריות על עוה"ד אך חייב את התאגיד בפיצוי משום שהיה עליו לבדוק את המקרה לפני נקיטת ההליך הפוגעני.
עו"ד שהשכיר בשנת 2012 את דירתו שבתל אביב לשני עובדים זרים מאריתריאה, הודיע על כך בדואר רשום למחלקת הארנונה של עיריית תל-אביב וביקש להחליף מחזיקים בדירה, בהנחה שתבצע שינוי הן ברישומיה והן אצל ספקית המים "מי אביבים".
כשנה לאחר מכן, קיבל עוה"ד דרישות תשלום ממי אביבים. כשהגיע לעירייה על מנת לברר מדוע השינוי לא בוצע, נציגת העירייה הסבירה לו, שהיה עליו להציג את צילומי הדרכון של השוכרים.
להפתעתו, כשבועיים לאחר מכן הטילה מי אביבים עיקול של 1,396 שקלים על חשבון הבנק העסקי שלו. העיקול לא הוסר אף ששמות המחזיקים בדירה שונו כעבור חמישה ימים.
בתביעה לפיצוי של 15 אלף שקלים שהגיש לביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א, טען עוה"ד שמי אביבים פעלה "הן כמאשימה, הן כשופטת והן כמוציאה לפועל" כשהטילה את העיקול ללא אזהרה, ולמרות הודעתו על חילוף המחזיקים.
הוא טען, שהחברה פעלה ברשלנות ובחוסר תום לב כששלחה את הודעותיה בדבר החוב לכתובת המושכר, שאינו גר בו, ולא לכתובתו העדכנית.
מי אביבים טענה, שהתובע היה המחזיק הרשום בנכס עד למועד הצגת דרכוני השוכרים בעירייה, ועליו לשלם את חיובי המים עד ליום זה.
היא הוסיפה, שהיא לא חלק מעיריית תל אביב ואין לה כל יכולת לעקוב אחר חילופי הדיירים בעירייה אם לא מודיעים לה על כך בטופס מתאים, בצירוף דרכון או תעודת זהות של המחזיקים.
הנתבעת טענה, שהיה על עורך הדין לבדוק אם חילוף המחזיקים אכן בוצע בפועל, בפרט כשמדובר בעורך דין. מאותה סיבה הוא גם היה צריך לצפות שאם לא ישלם את חוב המים, יינקטו נגדו הליכי גבייה.
לא מידתי
הרשמת הבכירה נעמה פרס קבעה כי עיקר האחריות לנזק מוטל על התובע, עורך דין במקצועו, שלא בדק במשך שנה שלמה אם חילוף המחזיקים בוצע בפועל. בניגוד לטענת התובע, קבעה הרשמת שהנתבעת גם הוכיחה ששלחה מספר התראות לפני נקיטת הליכים גם לכתובת מגוריו, בנוסף לכתובת המושכר.
יחד עם זאת, בית המשפט לא קבע שהנתבעת שלחה לתובע התראה בדואר רשום (להבדיל מדואר רגיל) בטרם נקיטת העיקול נגדו, על אף חובתה לעשות כן.
בהתייחסה לסמכות הרשות להטיל עיקולים קבעה הרשמת: "ראוי כי בטרם ייעשה שימוש במכשיר כה דרסטי, הרשות תבדוק שבעתיים אם יש מקום להשתמש במכשיר זה, בנסיבות העניין". היא הוסיפה וקבעה, כי לא ברור מדוע מיהרה הנתבעת, שמקושרת למחשבי העירייה, להטיל עיקול על חשבון התובע מבלי לברר את נתוני המקרה ואף מבלי לנסות לשוחח עמו טלפונית.
הרשמת הבכירה העירה שהנזקים שהעיקול עלול היה לגרום במקרה זה גדולים מהרבה מהתועלת שבגבייה: מדובר בעורך דין שעיקול חשבונו העסקי היה יכול להזיק למשלח ידו ולהציגו כמי שאינו משלם את חובותיו – מה שעלול להיחשב גם כפרסום לשון הרע.
הרשמת אמדה את נזקי התובע ב- 4,200 שקל, ומשקבעה שהתובע אחראי ל-70% מנזקיו והנתבעת ל-30% הנותרים, חייב אותה לפצות אותו ב- 1,260 שקל מבלי לשאת בהוצאות נוספות.
*עו"ד משה מנור ממשרד עורכי דין קרט, מנור, אסף אשר עוסק, בין היתר, בייצוג בפני רשויות מקומיות.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין