התקבלה חלקית תביעת עו"ד נגד מי אביבים בטענה להליכי גבייה רשלניים

בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 15,000 ₪. עניינה של התביעה, בנקיטת הליכי גביה רשלניים, כך הטענה, מצד הנתבעת, נגד התובע, שהינו עורך דין במקצועו ובעיסוקו, ובכלל זה הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו, מכוח פקודת המסים (גביה), בגין אי תשלום חיובי צריכת מים בדירה הנמצאת בבעלותו, ומושכרת לצדדים שלישיים.

הצדדים

התובע הינו עורך דין במקצועו ובעיסוקו, והבעלים של דירה ברחוב XXXXX בתל-אביב (להלן: "הדירה").

הנתבעת הוקמה מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, והחלה פעילותה ביום 1.1.2010, כספק המים בעיר תל-אביב-יפו. מאז תחילת פעילותה, הנתבעת מספקת את מימיהם של תושבי העיר, ומחויבת לגבות את התשלום בעבורם.

עיקרי העובדות

ביום 15.4.12, מיד בסמוך לאחר שנחתם הסכם שכירות בנוגע לדירה, בין התובע לבין שני עובדים זרים מאריתריאה (להלן: "השוכרים"), שיגר התובע לעיריית תל-אביב, מחלקת ארנונה, מכתב בדואר רשום, בו הודיע על תחלופת מחזיקים בדירה. התובע סבר, כי בנוהגו כך, יצא ידי חובתו כמתחייב מסעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], בדבר תחלופת מחזיקים. התובע הניח כי שינוי המחזיקים התבצע, הן ברישומי עיריית תל-אביב והן ברישומי הנתבעת. ביום 6.6.13, ככל הנראה לאחר קבלת דרישות תשלום והתראות, הגיע התובע למשרדי עיריית תל-אביב, על מנת לברר מדוע לא בוצע, עד כה, שינוי המחזיקים בדירה. במעמד זה, הוסבר לתובע, לראשונה, על ידי נציגת עיריית תל-אביב, כי כיוון שמדובר בשוכרים שהינם עובדים זרים, עליו להביא עמו צילומי דרכון של השוכרים. למרבה ההפתעה, ביום 25.6.13 הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק העסקי/פרטי של התובע מכוח פקודת המסים (גביה). במסגרת העיקול נתפס סך של 1,395.91 ₪. ביום 30.6.13 נעשה שינוי מחזיקים בדירה, לאחר שהתובע השלים את המסמכים הנדרשים. אין חולק, כי העיקול על חשבון הבנק של התובע עודנו בתוקף, משום שהחוב בגין צריכת המים טרם שולם.

טענות התובע

לטענת התובע, הנתבעת עשתה מלאכתה קלה, ובאופן רשלני וחסר תום לב הפעילה את פקודת המסים (גביה) והטילה עיקול על חשבון הבנק העסקי/פרטי שלו. התובע מציין, כי פקודת המסים (גביה) הינה פקודה דרקונית וקיצונית, הפוגעת בזכויות היסוד של האזרח. למעשה, בהפעלת פקודת המסים (גביה), משמשת הנתבעת הן כמאשימה, הן כשופטת והן כמוציאה לפועל, מה שנוגד כל שיטת משפט נאורה ובניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לכן, יש לפרש פקודה זאת בצמצום רב ולהפעיל אותה באופן זהיר ביותר. בדיון מיום 10.7.14 מיקד התובע את פרטי הרשלנות אותם הוא מייחס לנתבעת, כדלקמן:

"הרשלנות שלהם היא שהם מטילים עיקול למרות שעשיתי חילופי מחזיקים בעירייה. הרשלנות שאני מייחס לנתבעת היא הטלת עיקול ללא אזהרה. את המכתבים הם שולחים לכתובת המושכר, יושבים שם עובדים זרים. לא ראיתי מכתב שנשלח לכתובת הפרטית שלי בגבעתיים. אין אישור מסירה. למשל בזק – כאשר יש חוב הם מתקשרים להתריע ולא מטילים ישר עיקול. עיריית תל-אביב שולטת במי אביבים. ... אני מחזיק בנכס 20 שנה ואף פעם לא הייתי צריך לבוא פיזית לעירייה לשנות את המחזיקים. אחרי שהוטל עיקול ורציתי לברר מה קרה אז הייתי פעם ראשונה בעירייה".

נוכח האמור והמפורט מעלה, עותר התובע לפסיקת פיצוי בגין רשלנות הנתבעת, לרבות פיצוי בגין עגמת נפש. בנוסף, עותר התובע לקבוע כי אינו חייב דבר לנתבעת וכן מבקש הוא לבטל כל דרישת תשלום של הנתבעת ולהורות לנתבעת להשיב כל סכום שגבתה כתוצאה מהעיקולים שהטילה.

טענות הנתבעת