בעלת קניון בבאר יעקב נאלצה לאורך שנים לממן בעצמה את עלויות הפינוי, ותבעה החזרים לאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים קבע באופן חד-משמעי שהמועצה פעלה בניגוד לדין.
בית משפט השלום בראשון לציון חייב לאחרונה את המועצה המקומית באר יעקב לשלם כ-323 אלף שקל פיצויים לבעלת הקניון "אסף סנטר", שנאלצה במשך שנים לממן את פינוי האשפה מהמקום באמצעות קבלנים פרטיים נוכח סירובה של המועצה לעשות זאת בטענה שכמויות האשפה חריגות. פסק דינו של השופט רפי ארניה ניתן לאחר שעתירה מנהלית שהגישה "אסף" נגד המועצה התקבלה ובמסגרתה נקבע כי התנערותה מפינוי האשפה הייתה מנוגדת לחובתה כרשות מקומית.
מיד כשהמרכז המסחרי החל את פעילותו ב-2007 הודיעה המועצה המקומית באר יעקב כי לא תפנה את האשפה שלו משום שמדובר ב"אשפה חריגה".
כך, במשך 7 שנים מימנה "אסף סנטר" את עלויות פינוי האשפה מכיסה אך ב-2014 היא הודיעה למועצה לראשונה שהתנהלותה אינה חוקית ודרשה ממנה החזרים כספיים.
לאחר שהמועצה דחתה את דרישתה היא הגישה נגדה עתירה מנהלית - שהתקבלה בינואר 2016. בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים נקבע כי חוק העזר המקומי לא מבחין בין אשפה רגילה לבין אשפה חריגה ולפיכך חלה על המועצה החובה הכללית לפינוי אשפה המוטלת על כל רשות מקומית. במילים אחרות, נקבע כי המועצה נהגה שלא כדין, והיא חויבה לפנות את האשפה של הקניון מעתה ואילך.
בתביעה נזיקית שהוגשה נגדה בעקבות פסק הדין ביקשה "אסף" פיצוי של כ-650 אלף שקל על הוצאות הפינוי שלה לאורך השנים. אלא שהמועצה המשיכה לטעון כי היא לא מחויבת לפנות כמויות אשפה חריגות.
עוד בין היתר טענה המועצה כי פעלה בתום לב ובסבירות, בהתאם לסמכויותיה, וכי התביעה להחזר כספים ששולמו לפני דצמבר 2009 התיישנה.
לבסוף היא ביקשה שאם בכל זאת תחויב בפיצוי שיעורו יופחת משמעותית משום שהסתמכה על הסכמת התובעת, שבמשך 7 שנים נשאה בהוצאות פינוי האשפה ללא כל טרוניה.
ליבת השירותים שהרשות חייבת לספק
השופט ארניה הבהיר בראש ובראשונה כי לא יחרוג מקביעתו הברורה והנכונה של בית המשפט לעניינים מנהליים שלפיה כל עוד חוק העזר של המועצה לא מבחין בין סוגי אשפה שונים - אין לה כל אפשרות לחמוק מחובתה הבסיסית לספק שירותי פינוי אשפה לתושביה.
השופט קבע כי התנהלותה הרשלנית של העירייה הסבה לחברה נזקים כלכליים כיוון שהיא נאלצה לממן את הפינוי מכיסה לאחר שהועמדה בפני שוקת שבורה בניגוד לדין. עוד נקבע כי מחדל הפינוי אף גרם למטרד שסיכן את בריאות הציבור, במיוחד כשמדובר באשפה שמצטברת בסמוך לבית חולים.
בהמשך השופט הבהיר כי אינו סבור שהמועצה נהגה בתום לב בהתחשב בכך שפעלה בניגוד מוחלטה להלכה שניתנה כבר לפני 20 שנה וקבעה בבירור כי "שירותי פינוי האשפה מצויים בליבת השירותים שרשות מקומית חייבת ליתן לתושביה".
עם זאת, השופט קיבל את טענת ההתיישנות והבקשה להפחתת הפיצוי ובהתאם קבע כי הפיצויים ייפסקו לתובעת רק מ-2010 ואילך, וכי הפיצוי על הוצאות הפינוי עד 2014 - המועד בו פנתה התובעת למועצה לראשונה - יופחת ב-70%.
בהתאם לכך, חויבה המועצה בפיצויים של 297,659 שקל בנוסף להחזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ישראל ארוגטי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ליאת שני-דיחובסקי
עו"ד האלה חמדאן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין