מוכר דירה מת לפני שנחתם ההסכם – העסקה תצא לפועל

בני זוג ביקשו לקנות דירה וחתמו מול הבעלים על זכרון דברים מפורט. לפני החתימה על הסכם המכר המוכר הלך לעולמו ויורשו סירב להשלים את המכירה. תביעה שהגישו נגדו בני הזוג התקבלה

השופט ארז יקואל קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג לאכיפת הסכם לרכישת דירה בבת ים. השניים חתמו על זכרון דברים מול המוכר, שנפטר לפני שהספיק לחתום על ההסכם הסופי. בנו שירש את הדירה טען כי זכרון הדברים אינו מחייב אותו אך השופט התרשם אחרת וקבע שבמסמך יש גמירות דעת ומסוימות באופן שמביא לשכלולו של הסכם מחייב.

המבקשים והמנוח חתמו על מסמך שהוכתר ״זכרון דברים״ לפיו יעביר המנוח למבקשים את זכויותיו בדירה כנגד תמורה כספית. לאחר שנוסח בידי הצדדים הסכם מכר סופי, ובטרם נחתם, הלך המוכר לעולמו.

בנו, יורשו היחיד, סירב להכיר בתוקפו של הסכם המכר. לשיטתו, העסקה נעדרת יסודות נדרשים של גמירות הדעת ומסוימות ואף לא התקיימו התנאים המתלים שנקבעו לשם מימושה.

לנוכח עמדת היורש בני הזוג עתרו לאכיפת העסקה כשהשאלה שבמחלוקת הייתה האם נסיבות העניין מצדיקות התייחסות אל זכרון הדברים כאל הסכם משפטי מחייב הניתן לאכיפה.

המבקשים ציינו שזכרון הדברים כלל שלושה עמודים מודפסים, 12 סעיפים ופרטי פרטים של הסכמות ביחס למכר הדירה. כך בין היתר כולל המסמך הסכמות בדבר זיהוי המכר, תמורתו (633,700 שקל), דרכי תשלום התמורה והמיסים ואף מסירת החזקה.

הם הוסיפו שהצדדים אף החלו לפעול לפי ההסכם ובינואר 2014 שילמו למנוח סכום של 5,266 שקל כמוסכם בזכרון הדברים. 

לטענת המבקשים חזרת היורש מהתחייבות המנוח מהווה הפרה בוטה של החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, באופן המקים להם זכות לסעד של אכיפה.

היורש טען מנגד כי לא השתכלל הסכם מחייב. לדבריו, נפל פגם בזהות הצדדים לזכרון הדברים, שכן המנוח אינו בעל הזכויות המלאות בדירה וחלקן שייך לאחותו. 

עוד נטען לגבי מצבו הנפשי של המנוח שהיה מכור לסמים ובעל נטיות אבדניות. מצב זה לטענת היורש לא אפשר לו לגבש גמירת דעת כהלכה.

כל הפרטים החיוניים

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט ארז יקואל, קיבל את התביעה. הוא שוכנע כי זכרון הדברים שנחתם בין המבקשים לבין המנוח מגבש את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, באופן שמביא לשכלולו של הסכם מחייב. השופט קבע שלא עלה בידי היורש להראות כי נפל פגם ברצונו של המנוח עת חתם על זכרון הדברים.

הוא הדגיש שעצם הכתרת מסמך שנחתם בין הצדדים כ״זכרון דברים״ אינה מלמדת באופן קטגורי על מהותו. לעתים מסמך זה עשוי לשמש אך כשלב ביניים במשא ומתן ולעיתים יעיד המסמך על כוונת הצדדים ליצור קשר משפטי מחייב.

השופט התרשם שהמנוח גמר אומר בדעתו להתקשר בהסכם מחייב עם המבקשים.

באשר ליסוד המסוימות קבע השופט כי כל הפרטים החיוניים הנדרשים נכללים בזכרון הדברים כולל פרטי הצדדים, מהות הנכס וזיהויו, אופי העסקה, התמורה, זמני התשלום ותשלומי המיסים.

עוד הוא קבע שלא הוכח פגם ברצון המנוח או בכשרותו.

בסיכומו של דבר נתן השופט תוקף מחייב לזכרון הדברים ופסק שלצורך השלמת העסקה ישלמו המבקשים ליורש את התמורה עליה הוסכם.

היורש חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 60,000 שקל.

• ב״כ המבקשים: עו"ד א' זמברג
• ב״כ המשיב: עו"ד ע' מיארה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין