בפסק דין חריג קיבל בית הדין הארצי ערעור של אדם שחויב לפצות אישה שעבדה עמו על שהטריד אותה מינית. השופטים התרשמו שהקשר בין השניים היה בהסכמה וללא ניצול יחסי מרות
ביוני 2019 קיבל בית דין לעבודה בירושלים תביעה שהגישה אישה נגד אדם שעבד עמה. בפסק הדין התקבלה טענתה שהנתבע הטריד אותה מינית ונפסקו לטובתה פיצויים בסך 1,080,031 שקל. ערעור שהגיש הנתבע התקבל לאחרונה בבית הדין הארצי. השופטים בחנו שוב את מסכת הראיות והתרשמו שבין השניים התפתח קשר זוגי מרצון.
האישה, רווקה ילידת 1980, עבדה כנהגת אוטובוס בין השנים 2007-2009. זמן קצר לאחר תחילת עבודתה היא הכירה אדם שהיה אז כבן 40 ועבד כסדרן רציפים. הם החלו לקיים מערכת יחסים. לאחר שנתיים היא ביקשה להיפרד אך הוא סירב להשלים עם הפרידה. חודשיים לאחר מכן היא התפטרה מעבודתה.
בתביעה היא טענה שהוטרדה מינית על ידי האיש, שהיה לטענתה בעל מרות כלפיה וניצל את תפקידו. לדבריה, הוא דרש ממנה להגיע לביתו בזמן שאשתו לא הייתה בבית וקיים עמה יחסים תוך ניצול חולשתה ותלותה. עוד היא טענה שמצבה הנפשי באותה עת היה ירוד והיא התלוותה אליו כ״צל״ ועשתה כל מה שדרש.
היא הוסיפה שכשביקשה להפסיק את הקשר הוא המשיך לעקוב אחריה באופן אובססיבי, להתקשר אליה ואף להגיע לדירתה השכורה. בעקבות זאת היא הגישה תלונה במשטרה והוא הואשם והורשע בהליך פלילי.
האיש טען שהיו ביניהם יחסי אהבה בהסכמה, רומן בין שני בוגרים. לטענתו, לא הייתה לו סמכות כלפיה והוא היה שכיר כמותה. זאת ועוד, היא ״התחילה״ איתו ואף יזמה את הקשר המיני.
עוד הוא ציין כי נקלע למשבר נפשי עמוק לאחר שהיא ניתקה עמו את הקשר ונקבעה לו נכות נפשית בשיעור 100% לאחר כמה ניסיונות אובדניים.
בית הדין לעבודה התרשם שעדותה של האישה הייתה אמינה בניגוד לעדות האיש. בנוסף הוא ציין את הפרש הגילים בין השניים. בית הדין קבע כי מערכת היחסים ביניהם לא הייתה תקינה אלא קשר מיני נצלני.
בערעור חזר האיש על טענתו כי מדובר היה במערכת יחסים רומנטית בין שני בוגרים. הוא הדגיש כי מדובר באישה עצמאית וחזקה שידעה להביע את רצונה בצורה ברורה בחיים הפרטיים ובמסגרת יחסי העבודה.
קשר רומנטי
השופטים ורדה וירט-ליבנה, סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק גנדלר קיבלו את הערעור. הם קבעו כי לא התקיימו יחסי מרות בין הצדדים וגם אם התקיימו יחסים כאלה, לא היה מדובר בהטרדה מינית אלא ביחסים בהסכמה שהתקיימו מחוץ לסביבת העבודה.
השופטים השתכנעו שהמערער לא שימש כאחראי או כממונה על המשיבה. כמו כן, הם הדגישו כי התחקות מדוקדקת אחר העדויות מלמדת כי בזמן אמת התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים הדדית בהסכמה ורק בדיעבד היא ״נצבעה״ על ידי האישה בצבעים אחרים.
כך למשל, בהודעתה למשטרה היא אמרה כי ״יצאנו ביחד בערך שנתיים ולאחרונה נפרדתי ממנו״. כמו כן, עדותה במסגרת ההליך הפלילי נפתחה בכך שהיה להם ״קשר רומנטי״.
היא גם העידה שהם היו מבלים שעות רבות יחד, לפני ואחרי המשמרות אך ככל הנראה הקשר הוסתר מבני משפחתה וכשהם גילו, לחצו עליה לסיים את הקשר. ״הקשר בין הצדדים כלל פעילויות רבות ושונות ולא רק קיום יחסי מין באופן המצביע על ניצול יחסי מרות״, כתבו השופטים.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק ע״ע 42257-07-19
- ב״כ המערער: עו״ד ירון מויאל
- ב״כ המשיבה: עו״ד יאיר מאק, עו״ד כפיר אלימלך
עו״ד ניצה כהן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין