בינואר 2013 אושרה בקשה לייצוגית שהוגשה נגד "אסם" ו"יוניליוור" בטענה לשיווק דגני בוקר שלא לפי התקן הישראלי. אז מדוע, בסופו של דבר, התביעה נדחתה? עו"ד משה ימין מסביר.
בנובמבר 2011 הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד החברות "אסם" (נסטלה) ו"יוניליוור" (תלמה), בטענה שהן משווקות דגני בוקר, בין היתר מסוג "קראנץ'", "פיטנס" ו"צ'יריוס" במשקלים שאינם תואמים את הוראות התקן הישראלי (כמו 100 גר', 250 גר', 375 גר', 500 גר'). בין היתר נטען, כי הפרת התקן מנעה מהצרכנים את האפשרות לבחור מוצר חלופי שהתועלת הכלכלית בו גבוהה יותר.
לכתבות נוספות בנושא:
ביהמ"ש המחוזי אישר את הבקשה בינואר 2013, וקבע בין היתר שהקושי להשוות בין מוצרי הנתבעות למוצרים חלופיים ולחשב את כדאיות הרכישה הסב לצרכנים הישראליים חוסר נוחות.
אסם טענה, כי התקן אינו חל על דגני הבוקר שהיא משווקת, וכי לא נגרם כל נזק או אי נוחות למי מצרכניה. לדברי יוניליוור, כל עוד מוצרים משווקים במגוון משקלים, קיים קושי בהשוואת המחירים ולכן אין קשר בין הנזק להם טוענים התובעים לבין הפרת התקן.
במאי 2014 הוסרה רשמיותו של התקן הישראלי שקבע את משקלי הדגנים. בעקבות זאת, אסם ויוניליוור טענו כי אין טעם בבירור סוגיה שכבר אינה קיימת, וכי הסרת הרשמיות מבהירה שאפילו המחוקק לא מוצא מקום להקפיד בסוגיית משקלי האריזות.
מחיר או נאמנות למותג?
השופט יגאל גריל קבע, כי הסרת רשמיות התקן אין משמעותה שהוראותיו לא היו ראויות, אלא שהשיקולים השתנו ולכן עד לביטולו הוא היה מחייב. עם זאת, הוא החליט לדחות את התביעה כאמור.
השופט הדגיש, כי אישור הבקשה לתביעה ייצוגית ניתן לאחר שהתעוררו שאלות מהותיות וסביר היה להניח שאלו יוכרעו לטובת התובעים. עם זאת, האישור אינו מחייב את קבלת התביעה, שכן יש להוכיח את הנזק הנטען ברמה הנדרשת.
השופט קבע, שבשוק הדגנים קיימת תופעה רחבה של נאמנות למותג ונאמנות זו עולה על חשיבות המחיר בקרב חלק ניכר מהצרכנים.
עוד קבע השופט, שהתובעים לא הצביעו על מוצרים תחליפיים שהצרכנים היו יכולים לבחור במקום המוצרים הרלוונטיים לתביעה. לשיטת השופט, כאשר מוצר הוא ייחודי ועונה לדרישות ספציפיות של צרכנים ואין לו מוצר תחליפי בשוק – הרי שלצרכנים לא נגרם נזק משום שזהו המוצר היחידי העונה להעדפותיהם.
השופט גם קבע שאם המוצרים היו מיוצרים בהתאם לתקן, מצבם של הצרכנים לא היה משתפר שכן המידע החסר להם לצורך רכישה נובע ככל הנראה מהקושי לבחור את המוצר המתאים להם ביותר מתוך המגוון וההיצע הרחב.
לבסוף פסק השופט, שהתובעים לא הוכיחו שהשוואת המחירים לוותה בחוסר נוחות כלשהו, או כי אריזת המוצרים בהתאם לתקן הייתה משפרת את יכולתם להשוות בין המוצרים.
השופט דחה את התביעה כאמור. לא נקבע צו להוצאות.
* עו"ד משה ימין עוסק בדיני צרכנות.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין