בנק דיסקונט למשכנתאות סירב להעביר לחברת הבנייה את מלוא כספי המימון להם התחייב בהסכם הלוואה. ביהמ"ש קבע כי הפר את חובת הנאמנות שלו כלפיה וגרם לה לנזקים קשים.
חברת הבנייה "מ.אדלר הנדסה" ביקשה הלוואה מבנק דיסקונט למשכנתאות לשם מימון פרויקט באזור התעשייה בנהריה.
נתקלת בקשיים מול הבנק?
פנה לעורך דין בנקאות
בהסכם ההלוואה שנחתם בין החברה לבנק במאי 2003 הוסכם על 925 אלף שקלים. למרות זאת, הבנק העביר לחברה רק 450 אלף שקל, וסירב להעביר את השאר.
בתביעה שהגישה החברה לבית משפט השלום בחיפה היא טענה, כי אי-העברת מלוא הכספים גרמה לה לנזקים של 1,645,154 שקלים. בין היתר, נטען כי השלמת הפרויקט התעכבה במספר שנים וכי החברה נאלצה לקחת הלוואות בריבית חריגה, שהביאו אותה להפסדים כלכליים וללחצים רבים. יתרה מזו, כל העמלות שנגבו ממנו על ידי הבנק חושבו בהתאם לסכום המקורי של ההלוואה.
הבנק התכחש לתביעה וטען כי הוגשה בשיהוי קיצוני – כשבע שנים לאחר ההסכם. לגופו של עניין, טען כי לא העביר לחברה את יתרת ההלוואה כיוון שלא מסרה את מלוא הבטוחות והערבויות שדרש. עוד טען, כי החברה יכלה לממן את הפרויקט בדרכים אחרות וגם לא פנתה אליו בדרישות להשלמת ההלוואה או להפחתת הריביות, מה שמעיד שהשלימה עם כך שלא תקבל את הכספים.
ידע שיגרום לנזקים
השופטת בדימוס חנה לפין הראל קבעה כי הבנק הפר את הסכם ההלוואה ואת חובות הנאמנות שלו כלפי החברה כלקוחה.
השופטת דחתה את טענת השיהוי, וקבעה כי אפשר להבין את העיכוב בהגשת התביעה לנוכח המצב הכלכלי והנפשי אליו נקלע בעל החברה בשל הקשיים בהשלמת הפרויקט.
השופטת קבעה כי הבנק לא הוכיח שהתובעת לא עמדה באי-אילו מהתנאים למתן ההלוואה, וציינה כי דעתה לא נוחה מהתנהלות הבנק, שנמנע מלזמן את מי שטיפלו בהתקשרות והגיש תצהירים ומסמכים חסרים באי-סדר מוחלט שהכבידו על כולם.
לפי השופטת, הבנק ידע היטב כי החברה זקוקה למלוא כספי ההלוואה, ושאי-מתן הכספים יקשה עליה להשלים את הפרויקט ויגרום לה נזקים. גם אם בעל החברה "שתק" בנושא ולא לחץ על הבנק להעביר לו את היתר הכספים, אין זה אומר כי ויתר על זכותו לפיצוי על הפרת הסכם ההלוואה.
עם זאת, השופטת דחתה את הנזקים להם טענה החברה, תוך שהזכירה כי תחום הנדל"ן הוא תחום ספקולטיבי. כמו כן, ציינה השופטת שהעובדה שהחברה נטלה אשראי חריג מבלי לפנות לבנק בדרישה להפחתת ריביות או להעברת מלוא כספי ההלוואה – היא בעיה שלה.
עם זאת, השופטת קבעה כי חיוב הבנק בפיצוי כלשהו מתבקש ברמה המוסרית, הערכית והחוקית – שכן מעשיו הביאו את החברה ואת מנהלה למצב קשה ואף גרמו להם לנזק תדמיתי.
השופטת לפין הראל החליטה לבסוף לפסוק לחברה פיצוי של 200 אלף שקל והוסיפה, כי לו בעל החברה היה תובע באופן אישי הייתה פוסקת לו פיצוי נוסף. הבנק גם חויב להשיב את כל סכומי העמלות והריביות ששולמו על ההלוואה ביתר ולשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 40,000 שקל בגין התנהלות הבנק.
פסק דין אמיץ זה הוא חלק ממגמה הנצפית בפסיקה כנגד התנהלות הבנקים מול לקוחותיהם. חובת הבנקים לכבד הסכמים עם לקוחות, כחלק מחובת הנאמנות שלו כלפיהם, היא חובה מוגברת בשים לב לנזקים העצומים שעלולים להיגרם ללקוח כשהבנק סב על עקבותיו באחת ומפסיק אשראי.
*עו"ד מיכל שחר, עוסקת במשפט מסחרי, ומשמשת גם כיועצת המשפטית ללשכת היועצים העסקיים בישראל.
**הכותבת לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין