מתי הורים רשאים להביא לעולם נכד מזרע בנם שנפל?

בהיעדר חוק מפורש, בתי המשפט מנסים לאזן בין רצון המנוח, זכויות ההורים וטובת הילד העתידי – ומכריעים בכל מקרה לגופו

סוגיית ההולדה לאחר המוות ממשיכה לעמוד במרכזו של שיח משפטי וערכי מורכב. ואולם, בהיעדר חוק המסדיר באופן מפורש את השימוש בזרעו של נפטר, בתי המשפט נדרשים לשרטט את הגבולות מקרה אחר מקרה, על בסיס נסיבותיו הייחודיות של כל תיק.

לאחרונה ניתנו שני פסקי דין תקדימיים - האחד בעניינו של סמל מאור כהן איזנקוט ז״ל, לוחם בחטיבת גולני ואחיינו של הרמטכ״ל לשעבר גדי איזנקוט, שנפל במלחמת חרבות ברזל; והשני בעניינו של סמ״ר בראל חדריה שמואלי ז״ל, שנפל במהלך פעילות מבצעית. בשני המקרים אישר בית המשפט לענייני משפחה להוריהם לעשות שימוש בזרעם לאחר מותם.

פסקי הדין הללו ממחישים פעם נוספת את הצורך בהסדרה חקיקתית ברורה של השימוש בזרעו של נפטר לאחר מותו, כדי לעגן קריטריונים אחידים, לצמצם אי־ודאות וליצור מסגרת נורמטיבית יציבה לסוגיה כה רגישה.

הליך קצירת הזרע

במקרים של פטירה פתאומית ניתן, לעיתים, ליטול זרע מהנפטר לצורך שימור עתידי בהפריה. ההליך מתבצע על ידי רופא מומחה אשר נוטל רקמה מהאשך ומעבירה למעבדה ביחידה להפריה חוץ-גופית או בבנק הזרע. את תאי הזרע החיים מקפיאים בהקפאה עמוקה בחנקן נוזלי לצורך שימוש עתידי. לזמן יש משמעות קריטית – הסיכוי להפקת תאי זרע חיים ושמישים לצורך הפריה עתידית גבוה משמעותית כאשר הנטילה מתבצעת בתוך 24 שעות ממועד הפטירה, ופוחת באופן ניכר לאחר מכן (ועד 72 שעות ממועד הפטירה).

עם זאת, עצם קצירת הזרע ושימורו אינם מקנים זכות להשתמש בו להפריה. שימוש בזרע לאחר המוות מחייב, ככלל, פנייה לבית המשפט וקבלת אישור מפורש, לאחר בחינת רצונו של המנוח ונסיבות המקרה הנדון.

הפסיקה משרטטת את הגבולות

למרות רגישות הנושא והשלכותיו הרחבות, אין בישראל חוק מקיף המסדיר את נושא השימוש בזרע של מי שהלך לעולמו. המסגרת המשפטית נשענת בעיקר על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003 ועל פסיקה מתפתחת.

מצער לדעת שריבוי הבקשות לקצירת זרע בעקבות מלחמת חרבות ברזל והמציאות הביטחונית המורכבת במדינה לא האיצו, עד כה, את הסדרת הנושא בחקיקה (במהלך השנים הונחו על שולחן הכנסת מספר הצעות חוק, כאשר האחרונה שבהן "הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ד-2024).

מדובר בסוגיה הטומנת בחובה שאלות מוסריות עמוקות המתנגשות בערכים חברתיים ומשפטיים נוספים. בהיעדר חוק מפורש, בתי המשפט נדרשים לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחקות אחר רצון הנפטר ביחס לאפשרות הולדת ילדים מזרעו לאחר המוות, ותוך התייחסות לרצון המשוער של הנפטר – מקום שבו לא הותיר אחריו הצהרה מפורשת.

הרחבת הגבולות – עד לאן?

ככלל, מעגל הפונים לבתי המשפט בבקשות לשימוש בזרעו של נפטר הלך והתרחב עם השנים. מקום שבו לנפטר הייתה בת זוג עובר לפטירתו, הנטייה בפסיקה היא לאפשר לה לעשות שימוש בזרעו ולהביא צאצאים לעולם. ואולם, כאשר הנפטר לא הותיר אחריו בת זוג, והמבקשים לעשות שימוש בזרעו הם הוריו (בדרך כלל באמצעות אישה שתיבחר על ידם) נדרש בית המשפט לבחון בקפידה את רצונו המשוער של המנוח, בהיעדר ביטוי מפורש ומוסדר לרצונו.

בפסק הדין בעניינו של מאור אייזנקוט ז"ל, בית המשפט לענייני משפחה באילת אישר לאימו לעשות שימוש בזרעו מאישה שזהותה טרם ידועה. ההכרעה התבססה על שיחה שקיים עם חבר ילדות בשטח הכינוס, טרם כניסתו ללחימה ברצועת עזה, זמן קצר לפני הקרב ממנו לא שב ובמהלכה הביע את רצונו להביא צאצאים לעולם, גם אם ילך לעולמו בטרם עת.

כך, גם בעניינו של סמ״ר בראל חדריה שמואלי ז״ל, אישר בית המשפט לענייני משפחה לאימו לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו. כעת פועלת האם לאיתור אישה שתסכים לשאת היריון מזרעו, ובימים האחרונים אף פרסמה פנייה ברשתות החברתיות במטרה למצוא מועמדת מתאימה.

צריך חוק ברור

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בוצעו כ־200 קצירות זרע, וכיום תלויות ועומדות עשרות בקשות בבתי המשפט ברחבי הארץ להתיר את השימוש בזרע שנשמר.

פסקי הדין שניתנו לאחרונה ממחישים פעם נוספת כי התחום מוסדר כיום בעיקר באמצעות פסיקה, ולא בחקיקה מפורשת. סוגיה רגישה זו – הנוגעת בכבוד המת, בזכות להורות ובזכויותיו של ילד עתידי – מחייבת הסדרה חקיקתית ברורה שתעגן קריטריונים אחידים ותצמצם את אי־הוודאות, בפרט לאור ריבוי הבקשות התלויות ועומדות.

עד שתיקבע מסגרת נורמטיבית מוסדרת, ימשיכו בתי המשפט להכריע בכל מקרה לגופו, כאשר העיקרון המנחה בפסיקה הוא כי מקום שבו הוכח רצונו של המנוח להביא ילדים לעולם, ניתן ליתן לרצון זה תוקף גם לאחר מותו – בכפוף לבחינה זהירה של מכלול השיקולים הערכיים והמשפטיים, ובראשם טובת הילד העתידי.

הפתרון המעשי והראוי הוא כי אדם המבקש לאפשר שימוש בזרעו לאחר מותו יערוך מסמך מפורש בכתב – רצוי במסגרת צוואה – שבו יוסדר רצונו באופן ברור וחד־משמעי, ולא ייוותר לפרשנות המבוססת על רצון משוער.

• שני נורי, עו"ד (רו"ח) עוסקת בדיני משפחה וירושה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.