בית המשפט שוכנע שמכירת חלקו של החייב בדירת הוריו לאחיו, כעשור לפני פשיטת הרגל, היא "עסקת אמת"
אדם שהוגשו נגדו תביעות חוב בסך 8,248,712 לא יעביר את חלקו בדירת הוריו המנוחים שבתל אביב לטובת הנושים – כך קבע בית המשפט המחוזי בעיר כשדחה את בקשת כונס הנכסים הרשמי לפירוק השיתוף בנכס היוקרתי. השופטת אורלי מור-אל קבעה כי הסכם שכרתו החייב ואחיו למכירת שמינית מהדירה שקיבל מהוריו תמורת 82,600 שקל הוא אותנטי ותקף. היא קבעה שלאחי החייב ניתנה זכות שביושר ביחס לדירה, הגוברת על זכותם של הנושים.
הרקע לחובות העצומים שצבר החייב הינו עסק שניהל בשנות השמונים. בדצמבר 2018 ניתן לבקשתו צו כינוס נכסים. בבקשתו הוא הצהיר שאין לו נכסים, ובחקירתו בפני המנהל המיוחד מטעם כונס הנכסים הרשמי הוא ציין שהוריו נפטרו וכי הייתה דירה בבעלותם. בתגובה לכך עתר המנהל המיוחד למינוי שמאי שיעריך את שווי הדירה, אולם בשלב זה הודיע החייב כי חלקו בדירה נמכר עוד בשנת 2008 כך שאין לו זכויות בנכס.
המנהל המיוחד פקפק בכנות הטענות של החייב. לשיטתו, העובדה שהדירה עדיין רשומה על שם ההורים שנים רבות לאחר פטירתם מעידה שעסקת המכר בין החייב לאחיו לא אותנטית. יתרה מכך, לא הוצגה אסמכתה שהאח שילם בפועל את התמורה לחייב.
לטענת המנהל המיוחד, מחומר הראיות עולה תמונה ברורה וחד משמעית לפיה החייב מעולם לא מכר את חלקו בדירת הוריו. משכך, חלקו מוקנה לקופת הכינוס.
החייב טען מנגד כי זכותו בדירה נפדתה בתום לב ובתמורה בת ערך בהסכם כשר ולא פיקטיבי.
משך 113,000 שקל
השופטת מור-אל בחנה את הראיות והגיעה למסקנה שהעסקה אותנטית ותקפה. היא ציינה שמהראיות עולה שהורי החייב נפטרו בשנות התשעים וכי לאחר מותם ניתן צו ירושה המעניק את הדירה לשמונת ילדיהם בחלקים שווים.
עוד ציינה השופטת כי החייב ואחיו הם "אנשים פשוטים יחסית, מבוגרים קשי יום" ועל הרקע הזה הם נמנעו מלרשום את הנכס על שמם. מכל מקום, היא שוכנעה כי בספטמבר 2008, במהלך טקס אזכרה של אביהם, האחים התכנסו בדירת ההורים ובמעמד זה נחתם ההסכם למכירת חלקו של החייב בנכס תמורת 82,600 שקל.
השופטת קבעה שהחייב הוכיח את עניין העברת התמורה. מתדפיס חשבון של אחיו מהתקופה הרלוונטית עולה שהוא שחרר תכנית חסכון ומשך ממנה 113,000 שקל לצורך הרכישה.
בתוך כך התייחסה השופטת לעובדה שההסכם נכתב על דף נייר אקראי, וכתבה שבעסקה בין בני משפחה מדרגה ראשונה אין להקפיד על דקדוקי הפורמליות.
בשלב הבא ניגשה השופטת לברר את מעמדה המשפטי של הזכות שהועברה לאחי החייב, לנוכח העובדה שהעסקה מעולם לא הושלמה ברישום. מסקנתה הייתה כי הסכם המכר מעניק לאח זכות שביושר, שהיא מעין זכות קניינית, לגבי חלקו של החייב בנכס. לדבריה, זכות זו תקפה גם בהליך הכינוס וגוברת על זכותם של הנושים.
למנהל המיוחד שנכנס בנעלי החייב אין יותר ממה שיש לחייב עצמו, סיכמה השופטת, ובוודאי שגם לנושים, אין זכות קניינית שיכולה לעמוד למול זכותו של הרוכש בנכס.
לאור האמור התביעה לפירוק השיתוף בדירה נדחתה.
- ב"כ החייב: עו"ד דוד הוד
- ב"כ הכונס: עו"ד סיון קאופמן
- ב"כ המשיבים: עו"ד משה שלום
עו"ד אברהם (בומה) ברחד
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין