הדגימה, שנלקחה מפיית בקבוק מביתה של המתלוננת, נמצאה זהה למטען הגנטי של הנאשם בהסתברות של אחד למיליארד. אלא שהיא לא נשמרה כראוי וביהמ"ש פסל אותה מלשמש ראיה
נאשם בפריצה ובגניבה זוכה מהעבירות שיוחסו לו, וזאת חרף דגימת DNA שהוכיחה לכאורה כי שהה בביתה של המתלוננת. השופט איתי הרמלין מבית משפט השלום בתל אביב קבע שבגלל העדר שרשרת ראיות שמפרטת היכן הייתה הדגימה בכל רגע נתון, לא ניתן לקבוע בוודאות שהנאשם אכן ביצע את העבירות.
בכתב האישום שהוגש באוקטובר 2018 נכתב כי הנאשם התפרץ לדירתה של המתלוננת וגנב משם שעון יוקרה, מצית עשוי מזהב ומכונת גילוח שהיו שייכים לבן זוגה המנוח. על פי הטענה, הנאשם ביצע את המעשים תוך הפרת מעצר בית.
מעדות המתלוננת שנמסרה כשנתיים לאחר הפריצה, עלה שביום המקרה היא חזרה לביתה בסביבות השעה 19:00 ומצאה אותו מבולגן, אחרי שבבוקר השאירה אותו מסודר. כמו כן היא הבחינה בבקבוקי מים שיצאו משישייה מרוכזת והושארו מפוזרים בחלל הבית, והבינה שמישהו שתה מהם.
בנסיבות אלה השוטר שהגיע למקום לקח באמצעות מטוש דגימת DNA מפיית אחד הבקבוקים. אותו שוטר העיד כי העביר את הדגימה לחוקר, ומשם היא עוברת למעבדה לשם ניתוחה. ארבעה ימים לאחר מכן התקבלה הדגימה אצל מומחה שכתב בחוות דעתו כי ה-DNA שהובא לבדיקתו נמצא זהה לזה של הנאשם.
ואולם, תגובתו של הנאשם לממצא המפליל הייתה הכחשה גורפת. הוא טען כי מעולם לא היה בביתה של המתלוננת ואין לו הסבר כיצד הגיע המטען הגנטי שלו לפיית הבקבוק.
"חור שחור של ארבעה ימים"
השופט הרמלין האמין לגרסת המתלוננת ומצא אותה אותנטית. "עדותה של העדה שנגעה בנימי נפשה הייתה נוגעת ללב, ומצאתי אותה כנה וכאמור גם מהימנה", כתב. הוא קבע לפיכך שאין ספק כי ה-DNA שנמצא על בקבוק המים, מקורו באדם ששתה ממנו בתוך ביתה של המתלוננת. מכאן שחזקה על מי ששתה מהבקבוק שהיה מעורב בביצוע העבירות.
אף שמכאן הדרך להרשעת הנאשם נראתה קצרה, השופט קבע אחרת. לדבריו, בשל מחדלי המשטרה ביחס לדגימת ה-DNA לא ניתן להכריע בוודאות שהנאשם הוא זה ששהה בביתה של המלוננת.
ובמה דברים אמורים? לדברי השופט, לא ניתן לדעת היכן הייתה הדגימה בימים שחלפו מאז נטילתה בזירת הפשע ועד קבלתה במטה הארצי לצורך פענוחה. הוא כתב שמדובר ב"חור שחור של ארבעה ימים" שבהם לא ידוע דבר על מוצאותיה של הדגימה, באופן השולל מבית המשפט אפשרות לבחון את תקינות השמירה עליה.
השופט שיתף כי זוהי הפעם הראשונה שבה נתקל בכתב אישום שמוגש כאשר בתיק החקירה אין שרשרת ראיות כלשהי המציינת היכן היה המוצג (הדגימה) בכל רגע נתון. בהעדר שרשרת ראיות, ציין, אין אפשרות לקבוע ברמה הנדרשת במשפט הפלילי כי הדגימה שנבדקה במטה הארצי היא אכן זו שנתפסה בשטח, וכי היא לא "זוהמה" בדרך.
לפיכך קבע השופט שבהעדר ראיות אחרות הקושרות את הנאשם לביצוע העבירות, יש לזכותו מכל האישומים.
- ב"כ המדינה: עו"ד אורי סלע, עו"ד שפי שטרצר ועו"ד אברהם ישי
- ב"כ הנאשם: עו"ד רוי גבריאל
עו"ד רומן קוגן
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין