האיש לא סיפר במשך שנים על הטראומות שעבר, בהן הריגה בשוגג של חברו לפלוגה. כשפתח את ליבו נתקל במערכת אטומה שסירבה להכיר בקשר בין מצבו הנפשי לבין השירות הצבאי
ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בחיפה קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש הלום קרב על החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון שלא להכיר בקשר בין מצבו לבין אירועים טראומתיים שחווה כלוחם במבצע ליטני, בהם הריגה בשוגג של חברו לפלוגה. חברי הוועדה קבעו אין לזקוף לרעתו את הקושי לחשוף את סגור ליבו בתקופה שבה לא הייתה מודעות גבוהה לתופעה. "בושה ורצון 'לקבור' את הקשיים הנפשיים הינם חזון נפרץ אצל פגועי נפש רבים", נכתב בפסק הדין.
קצין התגמולים התעקש שהמערער לא הלום קרב אף שעוד ב-1993 קבעה היחידה לתגובות קרב קבעה כי הוא סובל מפוסט-טראומה כתוצאה מהאירועים במבצע. בהחלטה שדחתה ב-2017 את בקשתו להכיר בו כנכה צה"ל נקבע על סמך חוות דעת פסיכיאטרית כי מצבו הנפשי נגרם עקב עדות לתאונת דרכים שאירעה ב-2013 ובה נהרג חייל.
בערעור שהגיש על ההחלטה באמצעות עורכי הדין שלמה צפורי ועירית צפורי טען כי המצוקה הנפשית החלה לאחר מבצע ליטני ב-1978.
המערער (62) סיפר על שלושה אירועים מרכזיים שהותירו אותו מצולק: הרג שבויים, התהפכות נגמ"ש שבה שניים מחבריו מתו לו בידיים, ואירוע קשה מנשוא שהתרחש כשהוקפצו למארב ובו הרג בשוגג חבר טוב בהוראות המ"פ, שהיה בטוח שמדובר במחבל.
גרסתו נתמכה תצהיר של מפקדים וחברים ששירתו עמו ובעדות של אחותו הגדולה על השינוי באופיו בתקופת השירות. בנוסף צורפה חוות דעת פסיכיאטרית שלפיה המערער סובל מזה כ-40 שנה מפוסט טראומה.
למרות זאת, עו"ד יסמין אבו סיף אבו פול מפרלקיטות מחוז חיפה טענה שהטראומה לא קשורה לשירות הצבאי, וכפי שקבע הפסיכיאטר מטעם קצין התגמולים, עובדה שהמערער המשיך בשירות מילואים פעיל גם לאחר המבצע.
פלאשבקים מהאירועים
חברי הוועדה בראשות השופט אורי גולדקורן קבעו כי כל אחד מהאירועים בהם היה מעורב המערער במבצע ליטני עונה על הקריטריונים הבינלאומיים של נפגעי פוסט-טראומה. בנוסף, הוא הוכיח קשר הדוק בינם לבין התפתחות התסמונת, תוך שהפנו לעדותה הכואבת של אחותו, שסיפרה כי לאחר המבצע הפך אחיה מנער שובב וחברותי לאדם סגור וכבוי.
הוועדה אף קיבלה את חוות הדעת מטעם המערער, בה צוין כי העובדה שהוא סובל מפלאשבקים מהאירועים מוכיחה שתאונת הדרכים לא רלוונטית.
עוד נקבע כי אי אפשר לקבל חוות דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים, לאחר שהסתבר כי התאונה לה ייחס השפעה גדולה על מצבו הנפשי של המערער לא התרחשה באופן המתואר, לא נהרג בה חייל, והתסמינים הנפשיים הופיעו עוד לפניה.
עוד נקבע כי העובדה שהמערער המשיך לשרת במילואים לא שוללת קשר סיבתי לאירועים. "אין כל דמיון בין התהפכות נגמ"ש וירי על כוחותינו במבצע צבאי בשטח אויב לבין הכנת קפה לחבר'ה במהלך שירות מילואים של בט"ש על גדר המערכת בגבול ירדן", נכתב.
חברי הוועדה הוסיפו עוד כי העובדה שהמערער פנה לעזרה נפשית שנים לאחר האירועים משום שחש בושה וביקש להדחיק את מצבו לא צריכה לשמש לרעתו. "נזכיר כי 'מבצע ליטני' התרחש חמש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, בה לראשונה הוכר הלם קרב כתופעה רווחת בקרב לוחמים".
לפיכך הערעור התקבל. נקבע כי הוכח קשר סיבתי בין הפוסט-טראומה ממנה סובל המערער לבין השירות הצבאי. קצין התגמולים חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין