בעלה לשעבר של חייבת בפשיטת רגל טען כי משכון אשר נרשם לטובת בנק לאומי כדין אצל רשם המשכונות בטל עיקרו. לחלופין טען האיש כי משכון אשר הוא עצמו רשם כשנה וחצי מאוחר יותר, גובר על המשכון המוקדם. זאת, למרות שאין מחלוקת כי המשכון המוקדם כלל התניית איסור על יצירת שעבודים נוספים. המבקש טען כי הוטעה מאחר ומדובר במקרקעים אל מוסדרים והבנק לא רשם את המשכון בספרי החברה המשכנת.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך דחתה טענה זו וקבעה כי אין להעדר רישום המשכון בספרי החברה המשכנת כל נפקות על תוקפו של משכון שנרשם כדין אצל רשם המשכונות.
עוד קבעה השופטת כי ברור על פי המסמכים שראתה כי אותה התנייה היתה ברורה למבקש בעת בחתימה על המשכון הראשון.
השופטת קבעה כי לאור קביעתה הראשונה והעובדה שהמבקש ידע על כך, אין צורך לדון בטענתו השניה לגבי המשכון שנעשה שנה וחצי אחרי הראשון וזאת בשל ההתנייה הקיימת במשכון הראשון על איסור משכון נוסף של הנכס.
כאמור הבקשה נדחתה והמבקש חוייב לשלם לבנק לאומי 7,500 ש"ח עבור הוצאות משפט.
פשר 1356/01 בשא 14012/02 משה נבו נ' בנק לאומי למשכנתאות ואח'
למדור בנקאות, שטרות והוצל"פ
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.