לאחר שהפטר שקיבל בוטל: ניצחון ביניים לפושט רגל בעליון

בית המשפט המחוזי ביטל את ההפטר על רקע בקשת האיש למכור את דירתו. בקשת עיכוב ביצוע שהגיש החייב לעליון התקבלה

השופטת דפנה ברק ארז קיבלה לאחרונה בקשת עיכוב ביצוע שהגיש פושט רגל על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד לשנות את תכנית הפירעון שנקבעה לו. לאחר שהחייב ביקש אישור למכור את דירתו ההפטר שקיבל בוטל ולתכנית הפירעון נוספו 225,000 שקל. השופטת עיכבה את ביצוע ההחלטה כדי לאפשר דיון בערעור שהגיש החייב.

בפברואר 2017 ניתן צו כינוס לנכסיו של החייב ובתיק אושרו תביעות חוב בהיקף העולה על 800,000 שקל.

בנובמבר 2019 הכריז בית המשפט המחוזי על החייב כפושט רגל ואישר תכנית לפירעון חובותיו. במסגרת התכנית נדרש החייב להוסיף לקופת הכינוס סך של 375,000 שקל בתוך 24 חודשים (1,000 שקל בחודש ואת היתרה בנובמבר 2021). תוספת זו אמורה הייתה להעמיד את קופת הכינוס על סך כולל של 717,000 שקל (כ-80% מהחובות נטו, לאחר ניכוי שכר טרחה והוצאות ההליך).

במסגרת התכנית נקבע שדירת המגורים של החייב ורעייתו לא תמומש, לבקשתם. בית המשפט המחוזי הורה על מתן צו הפטר לחייב בכפוף לעמידה בתכנית.

בינואר 2021 פנה בא כוחו של החייב לנאמן בבקשה לאשר את מכירת דירת החייב, כך שהתמורה מהמכירה תועבר לקופת הכינוס והחייב יקבל הפטר מלא.

הנאמן בדק ומצא כי התמורה שתתקבל מעסקת המכר, לאחר ניכוי חוב המשכנתה, תניב לחייב סך של 940,000 שקל (ואף רעייתו תקבל סכום זהה).

על רקע זה פנה הנאמן לבית המשפט המחוזי בבקשה לשנות את תנאי ההפטר המותנה. עמדתו הייתה כי בנסיבות שנוצרו מוצדק להורות לחייב לשלם את מלוא החובות, כך שהדיבידנד לנושים יעמוד על שיעור של 100%.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על שינוי התנאים כך שהדיבידנד לנושים יעמוד על שיעור של 100% נטו והחייב יוסיף 225,000 שקל לסכום המקורי שנקבע בתכנית הפירעון. 

החייב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה בה טעו כי לא התקשר בעסקה למכירת הדירה אלא רק שקל לעשות כן. במרץ 2021 דחה בית המשפט את הבקשה.

החייב הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי והדיון צפוי להתקיים בינואר 2022. טענתו המרכזית היא כי מכירת הדירה הייתה רק אפשרות תיאורטית שנבחנה, ולא היה מקום לשנות את תנאי תכנית הפירעון שנקבעה.

במקביל הגיש החייב בקשת עיכוב ביצוע לתשלום התוספת של תכנית הפירעון. הוא טען כי על מנת לעמוד בתכנית החדשה יהיה עליו למכור את דירתו באופן שעלול להסב לו נזק בלתי הפיך.

הנאמן טען מנגד כי יש לדחות את הבקשה מכיוון שסיכויי הערעור קלושים. 

עם זאת הנאמן הסכים לעכב את תשלום התוספת כל עוד תכנית הפירעון המקורית תשולם כסדרה.

נזק בלתי הפיך

השופטת דפנה ברק-ארז ציינה כי מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת החייב. לקביעתה, חיוב המערער בתשלום מלוא הסכום שנקבע בתכנית הפירעון החדשה ידרוש ממנו למכור את הדירה שבה הוא גר עם רעייתו. מכירת הדירה לא רק שתגרום לו נזק בלתי הפיך אלא גם תהפוך את הערעור לתיאורטי במידה רבה.

מנגד, לא ייגרם נזק כלשהו לנושים מקבלת הבקשה, לא כל שכן נזק בלתי הפיך.

לפיכך הורתה השופטת כי תשלום התוספת בסך 225,000 שקל יעוכב עד להכרעה בערעור. עוד נקבע כי החיוב בסכום המקורי, 375,000 שקל, יעמוד על כנו. 

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ המבקש: עו"ד שלומי טולדנו
• הנאמן: עו"ד אביעד בללתי 
• ב״כ כונס הנכסים הרשמי: עו"ד מיכל דלומי 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין