לאחר מות אימם: גילו שהדירה שהעניקה להם במתנה נרשמה על שם אחיהם

המנוחה ריחמה על אחד מבניה שלעומת שני אחיו חי בעוני ובשכירות והעבירה לו חצי דירה. ביהמ"ש קבע שהיא לא הייתה רשאית לחזור בה מהחלטתה לחלק את הדירה באופן שווה בין שלושתם

האם הוראות ייפוי כוח בלתי חוזר שלא הושלמו ברישום בטאבו גוברות על עסקת מתנה שכן נרשמה? זו השאלה שנדונה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. אם לילדים חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר במסגרתו העניקה לשלושת בניה את זכויותיה בדירה ללא תמורה. מאוחר יותר היא פעלה בניגוד להוראות ייפוי הכוח והעבירה מחצית מהדירה במתנה לאחד מהם. השופטת לורן אקוקה קבעה שהמתנה השוויונית שהוענקה בייפוי הכוח גוברת על המתנה המאוחרת לאחד האחים, והורתה על ביטול הרישום הנוכחי בלשכת המקרקעין.

הסיפור התחיל כשהמנוחה ביקשה לפנק את שלושת בניה (הצדדים להליך) ולתת להם במתנה את הדירה שבבעלותה. היא חתמה בנוכחותם ובנוכחות נוטריון על ייפוי כוח בלתי חוזר שמעגן זאת. גם בצוואה שהותירה לפני מותה היא ציוותה שרכושה יחולק ביניהם שווה בשווה.

אלא שבשלב מאוחר יותר האם התחרטה, לאחר שבנה-הנתבע ביקש ממנה להעביר לו זכויות יתר בדירה לנוכח מצבו הכלכלי הירוד. היא נעתרה לבקשתו ועסקת המתנה נרשמה.

בתביעה שהוגשה בינואר אשתקד טענו התובעים כי רק לאחר פטירת אימם נודע להם במפתיע על עסקת המתנה. לטענתם, הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר שמעניקות לצדדים את הדירה שווה בשווה, גוברות על עסקת המתנה שמעניקה לנתבע זכויות יתר.

הנתבע לעומתם טען שעסקת המתנה הושלמה ברישום ולכן היא גוברת. לשיטתו, יש לכבד את עסקת המתנה שהביאה לאיזון כלכלי בינו לבין אחיו, מאחר שהוא עני וחסר דירה המתגורר בשכירות, ואילו התובעים אמידים ובעלי דירות משלהם. 

הוא הוסיף כי העובדה שהצדדים לא רשמו את זכויותיהם בטאבו בהתאם לייפוי כוח, מעידה שלא הייתה כוונה רצינית להעברת הזכויות בדירה מכוחו.

ייפוי הכוח = מתנה

השופטת אקוקה ציינה שמדובר בשאלה פרשנית ולכן היא לא נדרשת להוכחות. השאלה היא האם הוראות חוק המתנה גוברות על הוראות חוק המקרקעין.

לדברי השופטת, הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר מהוות הלכה למעשה מתנה. מדובר במסמך שמעניק לצדדים דירה ללא תמורה ולכן הוא עונה על הגדרת "מתנה" שבחוק המתנה. ואולם, משמדובר בהעברת זכות במקרקעין, הסבירה, יש לבחון האם המסמך עונה על דרישת הכתב שבחוק המקרקעין.

בעניין זה כתבה השופטת כי "בגוף ייפוי הכוח הבלתי חוזר מצוינים מלוא הפרטים הדרושים להשלמת העסקה המעידים על מסוימות וכן גמירות דעת המנוחה". לאור זאת היא קבעה שהמסמך עונה על דרישת הכתב.

השאלה הבאה שניגשה השופטת לבחון היא האם הייתה המנוחה רשאית לחזור בה מהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

היא ציינה כי חוק המתנה מאפשר לנותן המתנה להתחרט, ובלבד שלא ויתר במפורש על זכות זו. אלא שבמקרה זה הוכח כי המנוחה אכן ויתרה על זכותה לחזור בה מהמתנה הראשונה, והדבר עולה מאחד מסעיפי ייפוי הכוח.

פועל יוצא של האמור הוא כי עסקת המתנה המאוחרת לטובת הנתבע – בטלה.

בשולי הדברים השופטת דחתה את ניסיונו של הנתבע להיבנות ממחדלם רב השנים של הצדדים במימוש ייפוי הכוח. היא הזכירה לנתבע שגם הוא אחד המוטבים בייפוי הכוח, כך שלמעשה בטענתו זו הוא מטיל בעקיפין ביקורת גם על עצמו.

• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין