לאחר 40 שנות נישואים ובלי הסכם ממון: טענה להפרדה רכושית

האישה, עורכת דין, ביקשה להשאיר בבעלותה נכסים הרשומים על-שמה. בית המשפט קבע שלמעט דירה אחת, הרכוש שנצבר במהלך הנישואים יתחלק שווה בשווה

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה ברובה בקשת עורכת דין להחריג מחלוקת הרכוש בינה לבין בעלה, אף הוא עורך דין, דירות וקרקעות הרשומות על-שמה, שנצברו לאורך כארבעת עשורי נישואיהם. השופטת סגלית אופק קבעה כי בהיעדר הסכם ממון, ומשהתנהלות הצדדים העידה על שיתוף, הרי שלא הוכחה טענת האישה להפרדה רכושית. בהתאם, כמעט כל הרכוש שנצבר עד למועד הקרע יחולק ביניהם שווה בשווה.

הצדדים נישאו ב-1981, הביאו לעולם שלושה ילדים והתגרשו ב-2021. מועד הקרע הוסכם עליהם כמרץ 2019. בבעלותם המשותפת שתי דירות במרכז הארץ, ואילו נכסים נוספים נרשמו בנפרד: על-שם האישה דירה בגבעתיים וקרקעות בשתי ערים נוספות, ואילו על-שם הבעל משרד בתל אביב.

האישה טענה כי הגם שלא חתמו על הסכם ממון, מתחילת נישואיהם התקיימה ביניהם הבנה שלפיה הכנסותיו של כל אחד שייכות לו, וכך גם הנכסים שרכש באמצעותן. לדבריה, עד שנת 2000 התקיימה הפרדה רכושית "מוחלשת", ומאותה שנה ועד הפרידה היא הפכה ל"מוחלטת וסופית". עוד טענה כי נשאה לבדה במשך השנים בהוצאות גידול הילדים והבית, בעוד בעלה לא תרם לקידום המשפחה במישור הכלכלי.

הבעל הכחיש וטען כי "לא היה ולא נברא" משטר של הפרדה רכושית. לדבריו בני הזוג חיו בשיתוף והאישה מנסה בדיעבד ליצור הפרדה מלאכותית דווקא לאחר שהכנסותיו ירדו. הנתבע דרש לכלול באיזון המשאבים את כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואים, ובפרט הקרקעות על-שם גרושתו, משרדו בתל אביב והזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של הצדדים.

יחידה כלכלית אחת

השופטת אופק קבעה כי האישה לא עמדה בנטל המשמעותי להוכחת הפרדה רכושית ללא הסכם ממון. לדבריה, התנהלות בני הזוג לאורך עשרות שנות נישואיהם אינה מתיישבת עם טענה כזו: שניהם עבדו ופרנסו את המשפחה, החזיקו גם חשבונות משותפים, השתתפו בהוצאות הבית והילדים, רכשו יחד נכסים וסייעו כלכלית לילדיהם.

נקבע כי עצם קיומם של חשבונות בנק נפרדים אינו מלמד על הפרדה כאשר הכספים שימשו לצרכים ולנכסים משותפים. בית המשפט אף נתן משקל לכך ששני בני הזוג עורכי דין, ולמרות זאת מעולם לא ערכו הסכם ממון שיחריג נכסים מאיזון המשאבים.

השופטת מצאה קשיים גם בגרסת האישה בנוגע לחלק מהנכסים הרשומים על-שמה. בין היתר נדחתה טענתה כי חלק מאחת הקרקעות הוחזק בנאמנות עבור עורך דין אחר, וכן לא התקבלה טענתה שהקרקע הנוספת נרכשה באמצעות מתנה כספית מאביה.

ואולם חריג לכך היה הדירה בגבעתיים. האישה ירשה שליש מעיזבון אביה, ובהסכם חלוקת העיזבון קיבלה את מלוא הדירה. הבעל טען ששני השלישים הנוספים נרכשו מאחיה באמצעות כסף משותף, אך לא הניח תשתית ראייתית מספקת. לכן הדירה הוחרגה מהאיזון.

בסופו של דבר נקבע כי כלל הרכוש שנצבר לאורך 38 השנים מאז הנישואים ועד למועד הקרע - לרבות הקרקעות, המשרד והזכויות הפנסיוניות והסוציאליות, אך למעט הדירה בגבעתיים – משותף לצדדים בחלקים שווים. לצד זאת חויב הבעל לשלם לגרושתו דמי שימוש של 2,600 שקל לחודש, בגין מגורים של כשנה בדירה לאחר הגירושים. האישה, מנגד, חויבה לשלם לו הוצאות בסך 40,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אוהד מחרז
• ב"כ הנתבע: עו"ד עודד פסקל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.