סירבו לפינוי-בינוי בשל "תמורה לא הולמת" - אך הפרויקט אושר

יורשי דירה במתחם שעתיד להיהרס ולהיבנות מחדש, סירבו לחתום בטענה שעל היזם לשפותם בגין חלל ששימש את אביהם המנוח כמחסן. השופטת: "סירוב בלתי סביר"

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל לאחרונה תביעת דיירים באיזור העתיד לעבור פינוי-בינוי, להכריז כי סירובם של יורשי דירה במתחם לחתום הוא בלתי סביר. סגנית הנשיא תמר בזק רפפורט דחתה את התנגדות האחים שנעוצה באי-קבלת תמורה הולמת מהיזם, כביכול, בגין חלל ששימש את אביהם המנוח כמחסן. עורך דין מונה לחתום במקומם.

הצדדים להליך הם בעלי דירות במתחם בשכונת ארנונה שבבירה, אשר מתוכנן לגביו מיזם פינוי-בינוי. 70 מתוך 72 הדירות כבר הביעו הסכמה לביצוע העבודות, בעוד הנתבעים - צמד אחים שירש דירה באזור - סירבו להצטרף לחגיגה. מכאן התביעה שהוגשה נגדם למחוזי בנובמבר אשתקד, לצורך מינוי גורם שיחתום במקומם.

להגנתם טענו השניים שבפועל הם אינם סרבנים ולא מעוניינים לסכל את הפרויקט, אלא בסך הכול דורשים תמורה הולמת בגין זכות שקיימת להם, לשיטתם, מעבר לדירה עצמה. מדובר ב"חלל כלוא" שלדבריהם אביהם המנוח מצא ב-1986 לערך וסגר בדלת ברזל על מנת שישמש אותו כמחסן.

האחים סיפרו שבין אביהם ליתר הדיירים הייתה הסכמה שבתמורה לשימושו בחלל כמחסן, הוא יספק להם שירותי תחזוקה לבניין בחינם. הנתבעים חידדו שביצוע הפרויקט יוביל לאובדן שליטתם באותו חלל, דבר שפוגע לטענתם באינטרסים הכלכליים שלהם ומזכה אותם בשיפוי, אותו היזם מסרב להעניק להם.

"שטח פיראטי"

"אף שהנתבעים מציגים את עמדתם שלא כסירוב", כתבה השופטת בזק רפפורט בפתח פסק דינה, "בפועל נמנעים הם מלחתום, ומדובר הלכה מעשה בדיירים סרבנים כשעל הפרק השאלה האם מדובר בסירוב סביר אם לאו".

מסקנת השופטת הייתה שמדובר, בנסיבות העניין, בסירוב שאינו סביר. נימוקה המרכזי נגע למעמד החלל כשטח "פיראטי" ובלתי חוקי. הובהר שהוא אינו חלק מהבניין לו ניתן היתר, "כך שלמעשה השימוש בו אסור על-פי דין. לא הוכח כי לזכות השימוש (הלא חוקי) הנטענת בחלל זה יש ערך כלכלי, ודי בכך כדי להצדיק את קבלת התביעה", לשון השופטת.

מלבד זאת, הוסיפה, לא הוכח שלאחים יש זכות כלשהי באותו חלל. אכן, כתבה השופטת, נראה שאבי הנתבעים עשה שימוש בשטח כמחסן, ואולם לדבריה אין בעובדה זו כשלעצמה על מנת להקנות לבניו זכות קניינית במקום, הגוררת מתן זכויות עודפות במסגרת פינוי-בינוי - הליך המחויב בשוויון בין הדיירים.

לבסוף קבעה השופטת שלאחים אף אין זכויות בחלל בשל "זיקת הנאה מכוח שנים". היא כתבה שגם בהנחה כי דיירי המתחם אכן איפשרו למנוח להשתמש בזמנו בחלל כמחסן, הרי שמכאן ועד ההנחה שהסכימו אף שיעביר זכות שימוש זו לבניו ו"יסחור" בה - המרחק רב.

לפיכך השופטת קבעה שהתנגדות הנתבעים לחתום על הפינוי-בינוי בשל היעדר תמורה עודפת מהווה "סירוב בלתי סביר". בהתאם לכך היא מינתה את בא-כוח תומכי הפרויקט שיחתום בשם הנתבעים על מסמכי המיזם, וחייבה אותם לשלם לתובעים 40 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד, בתוספת מע"מ.

• ב"כ התובעים: עו"ד ברק קינן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד גל בביוף

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.