הגרושה תבעה את סכום כתובתה שעמד על 555 אלף שקל. הבעל ניסה להתחמק, אך בית הדין הרבני דחה את טענותיו. נקבע שהוא ישלם לגרושתו את סכום הכתובה בקיזוז עם הכספים שהיא תקבל מאיזון המשאבים, ומחצית שכר הדירה ממנה סולק.
בדצמבר 2009 פתח הבעל בתביעה לגירושין בבית הדין הרבני בחיפה. חודשיים לאחר מכן הוא פתח תיק לשלום בית ולחילופין גירושין.
סכסוך במשפחה?
פנו ל- עורך דין משפחה
כארבע שנים לאחר מכן, הגישה האישה תביעה לגירושין וביקשה לקבל את כתובתה העומדת על סך 555 אלף שקל, ושתתבצע חלוקת רכוש. באוגוסט 2013 הורה בית הדין לבעל לעזוב את דירתם המשותפת, וכעבור כארבעה חודשים הם התגרשו.
בדיון בבית הדין טען הגרוש שלאישה לא מגיעה הכתובה ויש להכריז עליה כמורדת, משום שהיא לא הוכיחה עילה לגירושין, והיא חוסמת כל אפשרות לשלום בית. לטענתו האישה היא זו שלמעשה החלה את הליכי הגירושין כשביקשה להכיר גבר אחר והיא גם "עוברת על הדת היהודית" – נוהגת להסתובב עירומה בבית עם חלונות פתוחים ומטילה כשפים עליו ועל בנותיו באמצעות שימוש בחומרים הנוגעים לעבודת אלילים.
מלבד דחיית כתובתה, הוא ביקש לחייב אותה גם בדמי השימוש בעבור חלקו בדירתם.
האישה הסבירה שהיא פתחה בהליך הגירושין רק לאחר שבית הדין הורה לה, ולאחר שהגרוש לא עמד בהבטחתו להפסיק את קשריו עם נשים אחרות.
לטענתה הנתבע לא הוכיח שהיא מנהלת קשר עם גבר זר, ושבקשתו לשלום בית הייתה מזויפת ונועדה למנוע ממנה את כתובתה. עוד היא הסבירה כי לא עסקה בכשפים, אלא ביצעה הוצאת עין הרע כפי שנהוג ומקובל בעדה שלהם.
האישה גם טענה שהסתובבה עירומה בבית רק כשיצאה מהמקלחת או חזרה מהים, ושהגרוש מעולם לא העיר לה שזה מפריע לו. ומעבר לזה היא טענה שהגרוש נהג להתרועע עם נשים אחרות, ואף צירפה ציטוטים של שיחות אינטימיות שלו עמן.
"מאסתי בחיי הנישואין"
הרבנים מימון נהרי (אב"ד), יוסף יגודה ויצחק רפפורט קבעו כי הגרוש יחויב במלוא סכום הכתובה.
לדעתם הגרוש לא הוכיח שלאישה היה קשר עם גבר זר. הרבנים דחו את טענתו כי האישה היא שהחלה בגירושין לאחר שציטטו את דברים שהוא עצמו אמר במסגרת התביעה שהגיש ב-2009: "מאסתי בחיי הנישואין".
במהלך כל הדיונים בתביעה ההיא, האישה היא זו שרצתה בשלום בית כן ואמיתי, קבעו הרבנים, והתנאי שהציבה – כי בעלה יפסיק את הקשר עם הנשים האחרות – הוא דרישה סבירה ומקובלת.
הדיינים קבעו כי האישה נאלצה לפתוח את תביעת הגירושים בלית ברירה, אחרי שקצה נפשה מהתנהגותו הנלוזה, ופעולה זו לא תמנע ממנה את כתובתה.
הרבנים גם סברו שהגרוש לא הוכיח שאשתו לשעבר "עוברת על דת": הוא לא הוכיח שהאישה פעלה לפגוע בו או בבנותיהם, וכשהגרוש עצמו "אינו נקי ממעשים גרועים", הוא גם לא רשאי להתלונן שהאישה הסתובבה עירומה, משום שכנראה שזו הייתה מידת המתירנות בבית.
עם זאת, הסבירו הדיינים, כי ההלכה היא שהאישה אינה זכאית לכל הכתובה כשהיא מקבלת כספים מחלקו של הגרוש באיזון המשאבים. משכך נקבע לבסוף שלאחר האיזון יקוזזו הכספים מסכום הכתובה המגיע לה – 555 אלף שקל. כך גם נקבע שמחצית משכר הדירה מהתקופה בה הגרוש עזב יקוזז מהכתובה.
- ב"כ התובעת: עו"ד ישראל שלומאי
- ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב מור-יוסף
* עו"ד ירון גרוס עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין