השוכרים לא פינו את הדירה למורת רוחה של בעלת הבית, שטענה כי המיטו חורבן על הדירה. בתגובה לתביעות הפינוי והפיצוי הם הגישו תביעה נגדית בה דרשו כי תממן את דמי השכירות בדירה היוקרתית ש"נאלצו" לשכור עקב סילוקם. עם מי הצדק?
האישה, הנמצאת כיום בשנות ה-90 לחייה, מינתה את חתנה לטפל בהשכרת דירתה בזיכרון יעקב, ובשנת 2012 הוא התקשר בהסכם שכירות עם זוג שוכרים.
השוכרים הפרו את ההסכם?
פנו ל-עורך דין מקרקעין
במסגרת ההסכם, שנחתם לתקופה של שנה, נקבעו דמי שכירות של 5,500 שקל לחודש, וסוכם שאי תשלום במועד או עריכת שינויים במושכר ייחשבו להפרה יסודית של ההסכם. בשנת 2013 פנתה האישה לבית משפט השלום בקריות ותבעה פיצויים בסך 42,657 שקל בטענה ששני התנאים הללו הופרו. במקביל לתביעה לקבלת פיצויים, הגישה האישה גם תביעת פינוי וכעבור מספר חודשים עזבו את הדירה.
לטענת בעלת הדירה, הזוג החריב לחלוטין את הגינה הצמודה לדירה ולא הקפיד על תחזוקה שוטפת של הדירה. מעבר לכך, השניים פנו לחתנה על כל גחמה והטרידו אותו ללא הרף.
בנוסף, טענה התובעת שהזוג לא שילם דמי שכירות במשך מספר חודשים ולא פינה את הבית אלא לאחר הגשת תביעת הפינוי.הנתבעים הכחישו את הטענות בדבר הנזקים, וטענו שההפך הוא הנכון: הדירה הייתה במצב גרוע והם נאלצו לשלם לאנשי מקצוע שונים, בין היתר, עבור הסדרת ארון החשמל ושיקום הגינה.
בנוסף, הנתבעים הגישו תביעה נגדית על סך 50,000 שקל, בטענה שפינויים מהדירה גרם להם לעוגמת נפש. עוד ציינו הנתבעים כי לאחר הפינוי הם נאלצו לעבור לדירה יקרה יותר, וביקשו לחייב את התובעת לשלם להם 9,500 שקל עבור דמי שכירות.
עזבו באיחור
הרשם הבכיר נדים מורני הבהיר כי גם אם היו לנתבעים אי אילו תלונות לגבי הדירה, הם לא היו רשאים להתחמק מתשלום דמי השכירות ולהישאר בה ללא הרשאה חוקית במשך מספר חודשים.
מצד שני, התובעת לא הציגה הוכחות לנזקים שנגרמו לטענתה לדירה או לגינה, ולא הוכיחה שנגרמה לה עוגמת נפש.
מכאן, הרשם התייחס לתביעתם הנגדית של הנתבעים, וקבע שמוטב כי לא הייתה מוגשת כלל. לדבריו, אין ספק שמעבר לדירה אחרת כרוך בהוצאות כספיות, אמנם לא ברור מכח מה הם מבקשים פיצוי על הוצאותיהם מהתובעת.
"אם הנתבעים היו בוחרים בדירה עם דמי שכירות נמוכים יותר האם היו מוכנים להשיב את ההפרש לתובע? ברור שלא!", כתב הרשם, והסביר כי לתובעת אין כל עניין בגובה דמי השכירות שהנתבעים התחייבו לשלם לאחר.
דרישת הנתבעים לפיצוי עבור עוגמת נפש, שהוגשה ללא כל פירוט והנמקה, נדחתה אף היא.
לפיכך, התוצאה היא כי תביעת בעלת הדירה התקבלה באופן חלקי. לאחר קיזוז סכומים ששילמו הנתבעים לאנשי מקצוע, נפסקו לזכותה פיצויים בסך של 12,585 שקל עבור דמי שכירות והאיחור בפינוי הדירה. הנתבעים גם ישלמו לה 3,758 שקל עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד דרור אדרי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד י. פרימס
* עורכות הדין ענת נומקין ועדי רגב עוסקות בדיני מקרקעין
** הכותבות לא ייצגו בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברות ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לוייר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין