כשהמתווך הראה את הדירה הבעלים עוד לא היו מוכנים למכור. כשנה וחצי אחרי הם תלו שלט למכירה והרוכש פנה אליהם ישירות. השופטת קבעה שלמתווך לא היה שום קשר לעסקה
תביעה שהגיש מתווך לתשלום דמי תיווך של כ-247 אלף שקלים מאדם שרכש פנטהאוז בתל-אביב תמורת 9.4 מיליון שקלים, נדחתה לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב. השופטת דלית ורד קבעה כי כשהמתווך הראה לרוכש את הדירה הבעלים עוד לא היו מוכנים למכור. רק כעבור שנה וחצי הם תלו שלט למכירה ואז הרוכש ניהל איתם משא ומתן עצמאי. משכך, נותקה הזיקה בין המתווך לבין העסקה והוא לא היה "הגורם היעיל" שהביא לסגירתה.
הרוכש חתם בנובמבר 2014 על הסכם שירותי תיווך בקשר לפנטהאוז בבניין שהיה בשלבי בנייה ברחוב אבשלום חביב בתל-אביב, והתחייב לשלם 2% בתוספת מע"מ אם העסקה תיסגר במחיר של כ-10 מיליון שקלים.
הדירה הוצגה לרוכש מספר פעמים אבל בפגישה עם הבעלים הסתבר שהם עוד לא רוצים למכור כי הבנייה עדיין לא הסתיימה והם לא רצו להפסיד פטור ממס שבח (שניתן רק לדירת מגורים גמורה).
כשנה וחצי לאחר מכן, הבעלים תלו שלט "למכירה" עם מספר טלפון. ביוני 2016 הרוכש יצר איתם קשר ולאחר משא ומתן של כחודשיים רכש את הפנטהאוז תמורת 9.4 מיליון שקלים. כשהדבר נודע למתווך הוא ביקש ממנו את דמי התיווך אבל הרוכש סירב.
בתביעה שהגיש נגדו המתווך הואט טען כי עשה מאמצים רבים לצורך קידום העסקה, אבל הנתבע ניתק איתו קשר רק כדי לפנות ישירות לבעלים מאחורי גבו.
הנתבע טען לעומת זאת כי הקשר בינו לבין המתווך נותק אחרי שהתברר שהבעלים לא מוכנים למכור. בעקבות זאת, הוא המשיך לחפש דירה בפרויקטים אחרים עד שראה את השלט ויצר איתם קשר עצמאי. הנתבע טען כי בסופו של דבר העסקה נסגרה ללא כל מעורבות מצד המתווך ולכן הוא לא זכאי לדמי תיווך.
לא ניסה לעקוף
השופטת דלית ורד הסבירה שתנאי מהותי לקבלת דמי תיווך הוא שהמתווך יהיה "הגורם היעיל בעסקה". כלומר, מי שבזכותו היא סוכמה. התנאי הזה לא התקיים במקרה הנוכחי, קבעה.
השופטת ציינה כי היו שני שלבים לעסקה. בשלב הראשון, התובע היה מעורב אבל מעשיו לא הובילו לתוצאה מעשית. השלב השני החל רק כשנה וחצי אחרי שהקשר בינו לבין הרוכש נותק, ובסופו העסקה נסגרה ללא שום מעורבות מצדו. השופטת קבעה כי הזמן הרב שחלף בין שני השלבים קטע את הקשר בין המתווך לבין העסקה.
"אינני סבורה כי הנתבע פעל מתוך מטרה לעקוף את התובע", כתבה השופטת. היא ציינה שלא סביר שהחליט להמתין יותר משנה וחצי רק כדי לחסוך בדמי תיווך, כשבינתיים הדירה הועמדה למכירה לציבור הרחב והייתה יכולה להימכר לאחרים.
"אין מדובר במקרה בו הלקוח החליט על דעת עצמו לפנות לבעל הדירה לאחר שפגש בו זמן קצר יחסית קודם לכן כתוצאה ממאמצי התיווך, או במקרה בו בעל הדירה עשה שימוש במספר הטלפון של הלקוח שנמסר לו מהמתווך וניסה לשכנע אותו לרכוש את הדירה, שלא באמצעות המתווך", כתבה.
לפיכך, התביעה נדחתה. השופטת החליטה לפנים משורת הדין לחייב את התובע בהוצאות סמליות של 4,500 שקלים בלבד.
עו"ד ליאור ברקנפלד
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין