הביאו ילד שלישי כדי לקבל דיור ציבורי – וכשנפרדו רבו על הנכס

הורים לשלושה רכשו דירת עמידר במחיר מסובסד והיא נרשמה על שם האישה, שהציגה עצמה מול הרשויות כחד הורית כדי לקבל את ההטבה. בית המשפט קבע שמדובר בדירה משותפת

בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה השופטת ורד שביט פינקלשטיין הכריעה בסכסוך רכושי בין ידועים בציבור שנפרדו לפני כ-7 שנים. אחת המחלוקות הייתה האם דירת עמידר שרשומה על שם האישה שייכת רק לה או שהיא נכס משותף. השופטת קיבלה את עמדת האיש כי הדירה נרכשה במאמץ משותף והרישום נעשה רק כדי לזכות בהטבה.

בני הזוג הכירו בשנת 1995 ובמשך 20 שנה חיו יחד, עד לפרידתם ביולי 2015. נולדו להם שלושה ילדים (כיום בני 18,19 ו-24).

בתביעה שהגיש האיש הוא סיפר כי בתחילת הקשר השניים גרו בשכירות וב-2002 עברו לגור בדיור ציבורי בדירת עמידר. ב-2007 נרכשה הדירה מחברת עמידר מכוח זכאותה של האישה לרכישת דירה במחיר מסובסד, והדירה נרשמה על שמה בלבד.

התובע ביקש להצהיר כי חרף רישומה של דירת עמידר על שם הנתבעת בלבד, הדירה משותפת. 

הוא ציין כי הנתבעת קיבלה כאם חד הורית את הזכות לרכוש את הדירה במחיר מסובסד של 65,575 שקל. לנתבעת לא היה את הסכום והיא ביקשה את עזרתו. הוא הסתייע באמו, שהעבירה לו 50,000 שקל במתנה ואת יתרת הסכום משך מחשבונו. 

לדבריו, הוא גם מימן את כל תכולת הדירה ואת השיפוצים שנערכו בה. האיש הדגיש כי הדירה נרשמה על שם האישה בלבד רק מאחר שהיא זו שהייתה זכאית להטבה.

עוד הוא ציין כי הסיבה לכך שהשניים הביאו לעולם את הילד השלישי הייתה כדי לקבל זכאות לדירה. כמו כן לעמדתו, הצדדים היו ידועים בציבור לכל דבר ועניין. 

מנגד, האישה טענה שהנכס שייך רק לה. לדבריה, היא הייתה אם חד הורית ומאחר שהצדדים לא התחתנו מעולם התאפשר לה לרכוש את הדירה בה גרו מחברת עמידר. לשיטתה, מי ששילם בפועל עבור הדירה זה לא התובע אלא אמו, שאינה צד לתביעה. 

הנתבעת הכחישה שבני הזוג היו ידועים בציבור וטענה כי הם אמנם חיו תחת קורת גג אחת אך מבחינה כלכלית התנהלו בנפרד כל אחד לעצמו.

העדיפו לא להינשא

השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה שאין ספק שהשניים היו ידועים בציבור. לקביעתה, למרות שהנתבעת הציגה עצמה בלשכת הרווחה כמי שחיה ללא בן זוג, אין חולק כי התובע התגורר עמה בדירת עמידר, כך שבפועל היא לא חיה לבד כאם חד הורית אלא ביחד עם התובע אשר פרנס את כלל המשפחה.

השופטת כתבה כי מעדויות הצדדים עולה בבירור כי הם העדיפו לא להינשא באופן רשמי בכוונה, על מנת לאפשר להם לזכות בהטבות והקלות בדיור.

עוד קבעה השופטת כי מחומר הראיות עולה שהנתבעת לא שילמה על הדירה ורכישתה התאפשרה הן בזכות כספים שהתובע קיבל מאמו והן בזכות כספים שהוא השלים מכיסו. עם זאת, רכישת הדירה התאפשרה גם בזכות זכאותה של הנתבעת, שהייתה בעלת הזכות כחד הורית. 

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהדירה נרכשה במאמץ משותף כך שחל שיתוף ספציפי והנכס שייך לשני הצדדים בחלקים שווים. 

הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 12,500 שקל. 

• ב״כ התובע: עו"ד אוריאל בן אסולי
• ב״כ הנתבעת: עו"ד רועי ברומר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין