ביהמ"ש לתעבורה בת"א זיכה בשבוע שעבר את הנהג, שטען כי מישהו אחר נהג ברכב. המדינה ביקשה לפעול מכח "חזקת הבעלות", אך לא הוכיחה כי הרכב אכן שייך לנאשם, ונזכרה להגיש מסמך מתאים בשלב מאוחר מדי.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בביהמ"ש לתעבורה לתל אביב, המייחס לו נהיגה במהירות 167 קמ"ש בדרך ש"אינה עירונית" – צומת השבעה ממזרח למערב – בכביש שבו המהירות המותרת היא מקסימום 90 קמ"ש.
בתגובתו לכתב האישום הנאשם כפר וטען כי אדם אחר נהג ברכב. בבית המשפט הוא בחר שלא להעיד. השאלה מי בעל הרכב לא זכתה להתייחסות.
המדינה טענה כי מאחר שהנאשם לא הביא את מי שלשיטתו נהג ברכב בפועל, הרי שיש להרשיע אותו מכח "חזקת הבעלות", כלומר מכח היותו בעל הרכב – בעלות שאותה לא הכחיש בשוב שלב.
עוד טענה המדינה כי הנאשם לא כפר (ולא התייחס) לעניין הבעלות על הרכב, ולפיכך היא לא צריכה להוכיח את הבעלות.
מנגד, ב"כ הנאשם טען כי מאחר שכפר בנהיגה ובמהירות הנמדדת בלבד, ו"שתק" (לא כפר ולא הודה) לגבי הבעלות, התביעה הייתה צריכה להביא ראיותי לעניין זה.
למחרת דיון בבית המשפט, הגישה המדינה במזכירות בית המשפט בקשה להוסיף מסמך תע"צ (תעודת עובד ציבור) בדבר בעלות הרכב, "למען הסר ספק", כך נטען.
אלא שהשופט אהרן האוזרמן לא התיר את הגשת מסמך ונימק כי "בקשת התובעת הינה בניגוד לכל סדר דין אפשרי, הן משום שהתע"צ לא נרשם כלל בפרוט עדי התביעה בכתב האישום (וגם לא הוסף בכתב האישום המתוקן) והן משום שפרשת התביעה הסתיימה והמאשימה הכריזה "אלו עדי".
הנאשם לא צריך להוכיח
בהכרעת דין קצרה ועניינית, השופטת האוזרמן זיכה את הנאשם מחמת הספק, אם כי דחה את גישת בא כחו. השופט הבהיר כי לפי חוק סדר הדין הפלילי, נאשם אכן רשאי שלא להשיב כלל לכתב האישום (ושתיקתו עשויה לחזק את ראיות התביעה), אולם אם בחר להשיב, עליו להשיב תשובה מלאה לכלל העובדות הנטענות כנגדו.
"לא סביר בעליל שהנאשם יהיה רשאי שלא להשיב 'באופן חלקי' בלבד, ולשתוק רק לגבי עניין נקודתי בכתב האישום", כתב השופט. כלומר, לפי השופט, האופציה של "שתיקה חלקית" (לא להודות ולא לכפור) לגבי חלק מהעובדות בכתב האישום אינה קיימת ואף אינה הגיונית.
אלא שהשופט זיכה את הנאשם בין היתר משום שהמדינה הייתה צריכה להגיש את תע"צ על בעלות הרכב, על מנת להוכיח שהנאשם "נהג" ברכב מכח חזקת הבעלות – אותו מסמך שהיא ביקשה להגיש באיחור.
"המאשימה לא עמדה בנטל הבסיסי הראשוני במקרה זה, והוא להוכיח כי הנאשם 'נהג' ברכב בין משום שלא הציגה כל ראיה פוזיטיבית ממנה עולה כי הנאשם הוא שנהג ברכב ובין משום שלא ביססה את הנהיגה מכוח "חזקת הבעלות" הקבועה בסעיף 27 לפקודת התעבורה, כל זאת יש להעיר בלי כל קשר לשאלה אם ההגנה הוכיחה שאדם אחר נהג ברכב", סיכם השופט.
התוצאה, כאמור, הייתה זיכוי מחמת הספק. כעת נותר לראות האם המדינה תבחר להגיש ערעור בבית המשפט המחוזי.
- ב"כ המאשימה: מדור תביעות את"ן ת"א
- ב"כ הנאשם: עו"ד עלא קישאווי
עו"ד דוד סנואני
עוסק/ת ב-
תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין