כך אפשר להעמיד לדין אנטישמים בישראל

במאמר חדש מציע עו"ד זאב ולנר להרחיב את המאבק המשפטי באנטישמיות ולהקים בישראל בית-דין מיוחד, שיוסמך לשפוט אנטישמים מרחבי העולם ולהטיל עליהם מאסר וקנסות. בשולי הדברים הוא קורא לפעולה נגד מכחישי השואה וטבח 7 באוקטובר

עו"ד זאב ולנר, מייסד אתר פסקדין ומי שיזם לאורך השנים הליכים משפטיים וציבוריים בעלי השפעה, פרסם לאחרונה סדרת מאמרים שעסקו באפשרות לרתום את המשפט הבינלאומי למאבק באויביה של ישראל. בין היתר הציע לפעול בזירה המשפטית בהאג נגד איראן וגרורותיה, ולהשתמש בכלים שמעמיד המשפט הבינלאומי כדי לחייב את האחראים למעשים נגד ישראל והעם היהודי לתת עליהם את הדין.

במאמר חדש הוא מבקש להרחיב את המהלך ולהעביר חלק מן המאבק גם לישראל. הוא מציע להקים בית-דין מיוחד שיוסמך להעמיד לדין אנטישמים מרחבי העולם, בדומה לסמכות שהעניקה ישראל לבתי-המשפט שלה במסגרת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

המאמר המלא מובא להלן כלשונו:

העמדה לדין של אנטישמים בבית דין מיוחד בישראל / זאב ולנר

המאבק באנטישמיות, כתופעה, הוכח במהלך הדורות כמתסכל וארכאי; הדרך היחידה שעומדת לעם שסבל כה הרבה במהלך אלפי השנים האחרונות היא כיום דרך משפטית בתחום המדינה הריבונית והחזקה שהקים עם ישראל ובאמצעות חוק יציר הכנסת שיסמיך את בית הדין לזמן אליו נאשמים ולהעניש אותם כדין כדוגמת החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, המקנה לבית המשפט הישראלי סמכות בינלאומית (וללא כל ערבות שמדינות העולם יכירו בסמכות כזאת); ישראל מאכלסת כיום כ-40 אחוזים מיהודי העולם ובהחלט יכולה לטעון כי הנפגעים העיקריים מאנטישמיות הם אזרחיה ולכן היא עושה שימוש בסמכותה.

מדוע להישפט בישראל? דוגמה לכך ניתן למצוא בתביעת הדיבה ההיסטורית (שנת 1979) שהגישו שני בריטים מהיו ו-אדמס נגד עיתון "מעריב" שכינה אותם "אנטישמים" ואת ספרם באותו כינוי; (במאמרו של ד"ר בלס מ-8/12/2025: "פרשת מייהו נ’ מעריב משנת 1979, הוכרה מאז כנקודת ציון משפטית בהגדרת גבולות האנטישמיות. בית משפט ישראלי קבע שאנטי־ציונות חריפה, הנשענת על סטריאוטיפים כוזבים וקונספירציות שקריות, עשויה להיחשב אנטישמיות".) הבריטים, עיתונאי וחבר פרלמנט, נפגעו מאוד מסיווגם כאנטישמים והחליטו שרק בית משפט בירושלים מוסמך לשחרר אותם מהכינוי הזה. השופט בזק הכריע בדין ואישר את קביעת עיתון מעריב שמדובר באנטישמים.

יש לקחת בחשבון את התופעה המעניינת פסיכולוגית שאדם שהוא אנטישמי, לא מעוניין שיידבק בו כינוי זה שירוץ עימו לכל חייו. מה גם שיוטלו עליו עונשים נוספים כולל מאסר וקנס, לפי חומרת מעשיו ודבריו. לנאשם בבית הדין יעמדו כל הזכויות להתדיין מרחוק באמצעים חזותיים הנפוצים כיום, באמצעות כל עורך דין שיבחר. אין כל בעיה ארגונית בהקמת יחידה מיוחדת של חוקרים שתעסוק בזה ויחידת תובעים שיתמחו בהליכים כאלה.

 יש להילחם לפיכך באנטישמי הפרטי באמצעים משפטיים לבד מאמצעים פיזיים חוקיים הניתנים לכל יהודי בהיותו אדם חופשי ובעל כבוד עצמי ולאומי. 

אכן הוקמו במהלך השנים ארגונים נגד אנטישמיות אשר זכו להצלחה יחסית ומוגבלת בעיקרה מאחר והיו בעלי אופי מקומי ולא הצליחו לסחוף את היהודי הבודד למאבק רציף ומתמשך נגד אנטישמים הנקרים בדרכנו יומיום. 

 הליגה נגד השמצה (ADL): נראה הארגון המוכר והגדול ביותר מסוג זה הוקמה ב 1913; ליקרא (LICRA - הליגה הבינלאומית נגד גזענות ואנטישמיות): הוקם בצרפת ב 1927 
 קבוצת ה-43 (The 43 Group): הוקמה באנגליה ונלחמה פיזית באנטישמים; הליגה להגנה יהודית שהוקמה בארה"ב והוצאה מחוץ לחוק. 

ראוי להדגיש כי הארגונים הגדולים שהוקמו לפני מלחמת העולם השניה לא הצליחו להוציא את האנטישמיות מהאנטישמים והשואה שהתרחשה לאחר הקמתם רק ממחישה את כוחה העצום של האנטישמיות ואת המאמצים שיש עוד לעשות כדי להילחם בה ולהכניעה. 

האנטישמיות כאידאולוגיה לא זו בלבד שלא פסה מהעולם, אפילו לאחר זוועות השואה, אלא שהיא צומחת וגדלה לממדים מפלצתיים המשתווים לערב מלחמת העולם השניה. יש החוזים אפשרות של שואה נוספת קרובה לעם היהודי.

יש הוגי דעות הרואים באנטישמיות כחלק אינטגרלי של ההתבטאות הרצונית של האדם כיצור חברתי; "האדם משוכנע שרצונותיו נולדים מתוכו, אבל הפילוסוף הצרפתי רנה ז'יראר טען שהם נוצרים בתהליך אחר לגמרי – כזה שמסביר גם יריבות, שעירים לעזאזל ואנטישמיות " (ראה מאמר באפוקס); " למה היהודים הם השעיר לעזאזל של החברה העולמית? לא כל קורבן יכול להיות שעיר לעזאזל מוצלח. הוא צריך להיות קרוב מספיק. כדי שהחברה תכיר אותו, אבל רחוק מספיק כדי שאפשר יהיה להציג אותו. כזר. הוא צריך להיות בפנים ובחוץ בעת ובעונה אחת.

אם הוא זר לחלוטין, קשה להאשים אותו בכל מה שקורה בתוך החברה. אם הוא חלק רגיל מדי מן החברה, קשה להקריב אותו בלי לערער את הסדר.כולו. הקורבן האידיאלי נמצא באזור הביניים: מוכר אבל חשוד, נוכח אבל מובחן, חלש מספיק כדי להיפגע, אבל מדומיין כחזק מספיק כדי להיות אשם] ".

במובן זה, היהודים תפקדו לאורך ההיסטוריה, בעיני חברות רודפות, בתור שעיר לעזאזל כמעט אידאלי. לא מפני שהם "מתאימים" לכך באמת, אלא מפני שמעמדם ההיסטורי אפשר להפוך אותם לכלי קיבול של פחדים."

אחת הסיטואציות שדורשות חקירה מעמיקה :

מוסלמי לא יחשוש לשלומו כאשר יעבור בשכונה יהודית ואפילו ינסה להתגרות ביהודים תושבי השכונה, ואילו יהודי יחשוש לשלומו לעבור בשכונה מוסלמית.

הכיצד ניתן להסביר תופעה זו? הרי יש לפחד מהיהודים הנחשדים ברצח עם, ונחשבים רוצחי ערבים...ואילו מהמוסלמים אין חשש מאחר והם "המסכנים", הנרצחים, החלשים, חסרי הגנה.

סיטואציה מוזרה והפוכה זו מוכיחה את התאוריה של רנה ז'יראר. האנטישמי מחפש להדביק ליהודי "רצח עם" במטרה לבצע בדמותו דמוניזציה נשוא שנאה, אף בידיעה שהיהודי לא מסוכן ואפשר להתקרב אליו ולהכותו ללא כל חשש. כך נוצרת "הקלות הבלתי נסבלת של האשמת שווא של היהודי והענשתו ללא חשש של תגובה מצידו".

אם מחפשים הוגה שהעמיק בקשר ההדוק שבין זהותו של האנטישמי לבין היותו "אויב", הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר עשה זאת בצורה המפורסמת ביותר.

במסה שלו "הרהורים על השאלה היהודית" (1946), סארטר ניתח את הפסיכולוגיה של האנטישמי. הוא קבע שהאנטישמי אינו סתם אדם עם דעה קדומה, אלא אדם שבוחר להגדיר את כל מהותו, קיומו ותפיסת עולמו דרך השנאה והעוינות ליהודי. סארטר אף טבע שם את המשפט המפורסם: > "אם היהודי לא היה קיים, האנטישמי היה ממציא אותו."

• יש להבהיר את המושג "אנטישמי", שכול אנטישמי ממוצא שמי לא יהודי "מתהדר" בכך "שאיני יכול להיות אנטי עצמי..."
• מ"אויב היהודים" ל"אנטישמיות": לאורך מאות שנים, המונחים הנפוצים באירופה לתיאור שונאי יהודים היו ישירים מאוד. בגרמניה, למשל, השתמשו במונחים Judenhass (שנאת יהודים) או Judenfeind (שמשמעותו המילולית היא בדיוק אויב היהודים).

המצאת המונח המודרני: בשנת 1879, עיתונאי ופובליציסט גרמני בשם וילהלם מאר (Wilhelm Marr) החליט למתג מחדש את השנאה. הוא רצה לנתק אותה מההקשר הדתי-נוצרי המסורתי ולהעניק לה נופך "מדעי", גזעי ופוליטי, כדי להצדיק אותה בעידן המודרני. הוא הקים את "ליגת האנטישמים" והפך את המונח "אנטישמיות" לפופולרי

יהודי -ישראלי שנולד בישראל או שגדל בה מילדות, לא חש ולא הבין מהי אנטישמיות, אלא רק לאחר שעזב למדינה אחרת וניסה לחיות בה. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 7/10/23 חשים לפתע ישראלים ויהודים כי הם נרדפים. הפגנות השנאה שהתחוללו יום אחרי הטבח של ה-7/10 הבהירו לנו כי קיימת והייתה שנאה תהומית שהשתחררה ממקום מחבואה. ארועי המשחק והפוגרום בהולנד הסבירו לנו כי אין חדש תחת השמש, היהודי הוא מטרה לכל אנטישמי או קבוצה של אנטישמיים. התדהמה שהביאו הפגנות השנאה נגדנו ב- 8/10 בטרם פתחנו במלחמה נגד הטובחים השאירה אותנו פעורי פה. אנחנו נטבחים ומפגינים נגדנו? זאת היתה התפרצות שנאה איומה שהצטברה נגדנו ועם כל הכבוד המפוקפק לכספי קטר שמממנים את השנאה, ללא אנטישמיות בסיסית ותהומית לא ניתן להסביר זאת בהיקף של מיליוני מפגינים בכול העולם.

מסתבר כי אפילו לאחר תבוסת האנטישמיות בפרשות משפטיות והסברתיות הגדולות ביותר, בהן התגונן היהודי מפני השמצה, האנטישמיות הלכה והתגברה עד לשיאה בתקופת השואה.

משפט "דרייפוס" ]שהסתיים בסופו של ההליך בצרפת בתחילת המאה הקודמת במה שנראה כנצחון משפטי והסברתי לא הפיג את המתח והשנאה ליהודים.

משפט "בייליס" [שהתקיים בבית המשפט האוקראיני והפך לאחד המשפטים הגדולים ביותר לטיהור היהודים מעלילות הדם והסתיים מספר שנים לאחר משפט דרייפוס, מוביל אותנו לשנות מלחמת העולם הראשונה ולאחריה מלחמת העולם השניה והשואה.

משפט בייליס התבסס על ראיות וחוות דעת מומחים וקביעת מערכת משפט עויינת נאלצה להודות בתבוסת הרעיונות האנטישמיים לא שינתה במאומה את היחס ליהודים ולא זו בלבד שהאנטישמיות לא דעכה אלא שהפכה אקטיבית ומסוכנת יותר ליהודים.

כל אותה העת, בטרם מדינת ישראל, הרי הדרך היחידה הייתה להתגונן מפני אנטישמיות בדרך של עיתונות, הסברים, ספרות, או ניהול הגנה משפטית במסגרת בתי משפט.

חלק גדול מהעם היהודי יושב כיום במדינת ישראל, ומהווה מטרה בלתי מוסווית לאנטישמים.

מדינת ישראל נחשבת כמדינה חזקה, צבאית וכלכלית ומלאת תושיה. אין ליהודים כל צורך כיום להצטדק ולהתגונן מפני מוטיבים אנטישמיים. יתרה מכך, אין ספק שהאנטישמיות לא תיעלם וככול שהיהודי, יתנצל, יסביר את עצמו, ינסה להוכיח כי הוא אינו כדמות הסטראוטיפית שהאנטישמי הלביש לו, ככול שנוכיח כי האף שלנו אינו ארוך, שאין אנחנו כולנו עשירים, שאנו לא רוצחי תינוקות, אלא שהחמאס מעמיד אזרחים כהגנה אנושית, שבעצם אנחנו הקורבנות של טבח 7/10, כך נחשב כבעלי טיעון חלש, מתחמקים מאחריות וכיו"ב ונהווה מטרה אידיאלית להתקפות, רצח ופוגרומים.

יתר על כן, מסתבר כי לא כל אדם שיש לו ביקורת כזו או אחרת עלינו ועל מעשינו, הוא אנטישמי, למרות האווירה הכללית ועל כן חשוב מאוד שבית הדין לאנטישמים יבהיר זאת היטב.

בשולי מאמר זה ותוך הדגשת חשיבות המוצע יש להציע הכנת חוק מיוחד כנגד מכחישי טבח 7/10/23 כן לשקול להעניק סמכות בינלאומית לחוק איסור הכחשת השואה ולחוק איסור הכחשת טבח 7/10; הגיע רגע הצדק לעם היהודי ונדע לעמוד בפרץ כנגד כל מי שינסה להתכחש לזכותנו אחרי כל מה שעברנו ואנו עוברים.

• זאב ולנר הוא עורך דין מהמובילים בישראל; יזם אתר פסק דין; יזם עתירות ששינו לטובה את מעמד האישה בישראל (בג"צ בבלי נגד ביה"ד הרבני ) וכן את מעמד בית המשפט העליון בתחום המשפט החוקתי בישראל (בג"צ ולנר נגד תנועת העבודה כנגד הסכם קואליציוני עוקף בג"צ ). הכותב פרסם מאמרים בנוגע לזכותה של המדינה להגיש בהאג תביעת רצח עם נגד אירן וגרורותיה. 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.