כחצי מיליון ש' לעובד גלריה תירוש שנפצע כשהרים פסל של תומרקין

עובד התבקש לאסוף מלקוחת הגלריה פסל כבד שלדבריו שקל 120 ק"ג ונפגע בגבו. המעסיקה ביקשה להטיל את האחריות עליו

בבית משפט השלום בבת ים התקבלה לאחרונה תביעת נזיקין של עובד לשעבר בגלריה תירוש, שנפגע בתאונת עבודה בשנת 2018. באותו יום נשלח התובע לאסוף פסל מתכתי גדול וכבד של הפסל יגאל תומרקין מבית אחת מלקוחות הגלריה, וכשניסה להרימו נפגע בעמוד השדרה. בפסק הדין נקבע שהמעסיקה נהגה בקלות דעת כששלחה את העובד להרים את הפסל ללא הדרכה, ללא אמצעים מתאימים, ומבלי שבדקה מראש את משקלו וגודלו.

התובע עבד בגלריה כשנה וחצי עד שהתפטר, לדבריו בשל מגבלותיו כתוצאה מהתאונה. הוא טען כי ביום התאונה נדרש להרים יחד עם עובד נוסף פסל מתכת כבד מאוד של הפסל יגאל תומרקין במשקל של 120 ק"ג. לדבריו הוא יצר טלפון עם המעסיקה והביע את חששו כי לא יוכל להרים את הפסל, אך היא שכנעה אותו להרימו. כשרכן כדי להרים את הפסל שהושכב על הרצפה על ידי העובד הנוסף, נשמט הפסל מידיו ובאותו הרגע הוא חש חולשה וכאבים עזים בכל גופו.

לטענתו, האירוע הוא תוצאה של התרשלות המעסיקה שבאה לידי ביטוי בכך שהורתה לו להרים פסל כבד מבלי שסיפקה לו ציוד הרמה מתאים ובטיחותי לביצוע העבודה. הוא הוסיף שבמסגרת עבודתו אצל הנתבעת לא עבר הדרכת בטיחות בקשר להרמת משאות כבדים.

המעסיקה הכחישה את נסיבות התאונה ואת חבותה לפצות. היא טענה כי התובע הוא שבחר לנסות להרים את הפסל, וכי היא יכולה היתה לדאוג להובלתו באמצעות חברת הובלות. לשיטתה, יש לפסוק לחובת התובע רשלנות תורמת מכרעת מכיוון שנפגע בשל חוסר תשומת ליבו ופזיזותו תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה.

היא הוסיפה שהתובע נפגע מאחר שלא אחז בפסל בצורה נאותה, וכי העובדים הונחו שבמידה ומדובר בחפץ כבד יש להזמין מנוף או אמצעי הרמה אחר, והיה על התובע ליידע אותה על הצורך באמצעים אלה. מנהל הנתבעת אף הכחיש את הפגיעה וטען ביחס לתובע כי "מדובר במתחזה".

גישה פאסיבית

השופטת אידית קליימן-בלק הבהירה שהמעסיקה לא יכול לצאת ידי חובה בכך שהותירה בידי העובד את ההחלטה אם להרים את החפץ הכבד, סיטואציה שהציבה אותו במערכת לחצים בלתי לא הוגנת, כשמחד הוא חושש לאכזב את מעסיקתו ומנגד חושש להיפגע.

עוד פסקה השופטת כי גם אם נצא מנקודת הנחה שהנתבעת לא הורתה לתובע להרים את הפסל, התנהלותה הניחה לפתחו סיכון צפוי ובלתי סביר. היא הדגישה כי אין לקבל את גישתה הפאסיבית של המעסיקה המעבירה את האחריות לכתפי העובד – אם יצליח במשימתו, מה טוב ואם ייפגע – אין לה אחריות כי הוא פעל על דעת עצמו.

השופטת הוסיפה שהנתבעת כלל לא ביררה מראש את גודלו ומשקלו של הפסל כדי לדעת אם נדרשים אמצעי הרמה מיוחדים. התברר, כי לאחר שהפסל הגיע לחצרי הנתבעת נדרשו שישה עובדים להובילו למקומו. עוד נפסק כי תפקידו של התובע לא היה כרוך בעבודת סבלות, הוא לא קיבל הדרכה מתאימה לכך, ולא סופק לו ציוד מתאים.

בהמשך מתחה השופטת ביקורת על ההאשמות מצד הנתבעת לפיה התובע מנסה להוציא ממנה כספים במרמה וכתבה כי היא לא הציגה ולו קצה של ראיה בהקשר זה.

עם זאת, השופטת ייחסה לתובע אשם תורם בשיעור של 10% מאחר שהיה ער לגודלו ומשקלו של הפסל ולא דרש אמצעי הרמה ייעודיים.

באשר לנזק נקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 15%, ונזקיו בניכוי אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי הוא 465,000 שקל. הנתבעת חויבה לפצותו בסכום זה בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%+מע"מ.

• ב"כ התובע: עו"ד אטד לוי ואח'
• ב"כ הנתבעת: עו"ד א. רוטשטיין, עו"ד יעל שקד

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין